מדינת ישראל נ' תנינא

החלטה

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום אני מרשיעה אותו ב- 4 עבירות של שהייה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תש"ע, 10/02/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על-פי הודעתו בגין 4 עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952.

המקרים שבהם מדובר התרחשו בין התאריכים 03/05/09 ל- 01/02/10.

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם נכנס לישראל לצרכי פרנסה בלבד, עקב המצב הכלכלי הקשה השורר בשטחי הרשות והמצוקה הקשה אליה נקלעה משפחתו והצורך שהתעורר לצאת ולפרנס משפחה מרובת ילדים בת 12 נפשות.

ב"כ הנאשם מפנה לעובדה כי כל העבירות בוצעו כאשר המשיב היה על סף קטינות וכי לכניסתו ארצה לא נלוותה כל עבירה לרבות עבירה האמורה להכשיר את שהייתו בארץ.

כל כולה של הכניסה לתחומי מדינת ישראל הייתה בחירה בין ה"רע" ל"רע יותר" בעטיה של מצוקה קשה אליה נקלע.

ב"כ המאשימה עותר להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, לצד מאסר על תנאי צופה פני עתיד, שכן מדובר במי שנכנס 4 פעמים ארצה שלא כדין, ונדמה כי לא הפנים את האיסור שבכניסה לתחומי מדינת ישראל, ללא אישורים.

בתי המשפט הביעו לא אחת את צערם על המצב הקשה השורר בשטחי הרשות, אך שבו והבהירו כי אין בכך כדי להוות עילה והצדקה לעבור על חוקי המדינה ולפגוע בריבונותה.

בתיק רע"פ 3173/09, היתווה בית המשפט העליון את רף הענישה בנוגע לעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל כאשר בית המשפט קובע כי בהנחה שמדובר בשהייה שניה בישראל, העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם.

אשר לכניסה שניה לתחומי מדינת ישראל שלא כדין, העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל לשם הרתעה ואורכו צריך להגזר מנסיבות המקרה והנאשם.

בשוקלי את נסיבות המקרה, את גילו הצעיר עד מאוד של הנאשם, את העובדה שאין לחובתו כל עבר פלילי, וכי את העבירות כולן ביצע כאשר היה על סף הקטינות ונתפס במקומות העבודה, ולאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: