מדינת ישראל נ' תמימי

החלטה

1.בפניי בקשת המדינה לפסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד למתן פסק דין בת"פ 8348-11-10 בו הוא עומד לדין בעבירות הריגה ונסיעה אחורנית בלא נקיטת אמצעים דרושים. עבירות אלה מיוחסות למשיב בקשר לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.6.10 בה נהרג המנוח ג'לאל שווקי, יליד 2001 (להלן – המנוח). בקשת הפסילה הנה לפי סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

2.התאונה התרחשה בכביש צר ודו-סטרי המוביל ל"יער השלום" בשכונת אבו טור בירושלים, שעה שהמשיב נהג במשאית עמוסה במטען של פסולת בניה. לפי הנטען בכתב האישום, המשיב הבחין במנוח ובאחיו (יליד 1996) ששהו מצד שמאל של המשאית. משהתקשה בנסיעה בעלייה לכיוון היער עקב המטען הכבד, החליט המשיב לדרדר את המשאית לאחור על מנת לצבור תאוצה. לשם כך הוריד המשיב חצי הילוך ודרדר את המשאית לאחור לאורך מרחק של 15-10 מטרים. המשיב עשה כן על אף ששדה הראייה היה מוגבל, ולמרות שזמן קצר קודם לכן הוא הבחין בילדים אשר היו בסמוך למשאית. המנוח הבחין במשאית המתדרדרת וניסה להימלט מפגיעתה כשהוא רץ ונופל. המשיב המשיך לנסוע לאחור ופגע במנוח באמצעות גלגליה האחוריים של המשאית, תוך שהוא גורם למותו המיידי. המשיב עצר את המשאית רק לאחר שאחיו של המנוח דפק על דלתה והסב את ליבו לכך שדרס את המנוח.

3.המשיב טוען להעדר ראיות לכאורה למיוחס לו בכתב האישום או לחולשתן של הראיות. כך, משום שכתב האישום מבוסס על עדות אחיו של המנוח, בה מוצא המשיב מספר סתירות. בנוסף, מאחר שהאח הזכיר בחקירתו במשטרה את בן דודם שחיכה למנוח באמצע הדרך, הרי שלדעת המשיב ניתן ללמוד מכך שבעת התרחשות התאונה נכח ילד שלישי, שלא נחקר, ואילו היה נחקר היה מסוגל לשפוך אור על האירוע ולאשש את השערת המשיב כי המנוח לא נהרג מדריסת המשאית אלא מכך שטיפס על מדרגתה מאחור ושבר את ידו.

4.יש לדחות טענה זאת. ראשית, סעיף 46ב לפקודת התעבורה, מכוחו הוגשה בקשת הפסילה, אינו דורש מהתביעה להוכיח קיומן של ראיות לכאורה כתנאי לפסילת הרישיון. כדברי בית המשפט העליון:

"הגשת כתב האישום היא היוצרת את חזקת המסוכנות, מתוך הנחת המחוקק כי כתב אישום מבוסס על ראיות לכאורה שנשקלו בידי התביעה, ואין הכרח בשלב זה של ההליך המשפטי לדון בראיות לכאורה העומדות נגד הנאשם, אלא משביקש הנאשם לשכנע בקשר להן, כי אין בנהיגתו סכנה לציבור. בכך שונה הדבר מהוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, המצריכה היווכחות בית המשפט 'שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה' מתחילה... כללו של דבר, בחינת חומר הראיות אינה תנאי מקדים לפסלות, כי אם חלק ממכלול השיקולים לבחינת פסילה בשעה שמבקשים שלא להורות עליה" (בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל, מיום 14.9.09).

אלא שגם אילו הייתה נדרשת המבקשת להוכחת קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, הרי שראיות שכאלה מצויות ברשותה. בהודעתו במשטרה אישר המשיב כי לפני שהחל בעלייה בכביש הבחין בשני ילדים משמאל למשאית היורדים בכביש, ומשנוכח כי אין למשאית די תאוצה דרדר אותה לאחור. המשיב לא טען בחקירתו כי הבחין בילד שלישי או שראה את המנוח מטפס על מדרגת המשאית. גם בהתייחסו למה שארע אחרי התאונה לא הזכיר המשיב ילד שלישי אלא סיפר כי הסיע את המנוח ואחיו לבית החולים. אחיו של המנוח לא תיאר אף הוא בהודעתו את נוכחותו של ילד שלישי בזירת התאונה, אלא מסר רק שהמנוח עשה את דרכו לבריכה ובן דודו חיכה לו באמצע הדרך. אמצע הדרך עשויה להימצא בהמשך דרכו המתוכננת של המנוח ולאו דווקא במקום התאונה. נמצא אפוא כי פרט להשערת המשיב לא קיימת ראיה התומכת בתרחיש הטיפוס של המנוח על מדרגת המשאית. מנגד גרסת המשיב, כמוה כגרסת אחיו של המנוח, מצביעות לכאורה על נטילת סיכון מודעת מצדו שהביאה לקיפוד חיי המנוח, דבר הבא לידי ביטוי בדרדור המשאית לאחור למרות שתכוף קודם לכן ראה המשיב את שני הילדים שאמורים היו להימצא כעת מאחורי המשאית. זאת ועוד. אם הייתה למשיב סיבה טובה לדעת או לחשוד בכך שמי מהילדים מנסה לטפס על המדרגה שמאחורי המשאית, כי אז פשיטא שאסור היה לו לדרדר את המשאית לאחור קודם לעצירתה במטרה לוודא שהילדים ירדו מהמדרגה והתרחקו מהמשאית.

5.אין לקבל את טענת המשיב כי המדינה הפרה את זכות השימוע המוקנית לו בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. סעיף 60א(ה) לחוק מסייג זכות זאת ומתיר להגיש כתב אישום ללא המתנה לשימוע הנערך לחשוד, כל אימת ש"החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת". החלטה כזאת ניתנה במקרה שלפנינו על ידי פרקליט מחוז ירושלים (פלילי) ביום 2.11.10 בשל "הצורך להגיש כתב אישום ובקשה לפסילת רישיון הנאשם עד תום ההליכים בהקדם, כאשר הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה הסתיימה ביום 13.9.10". טענותיו של המשיב נגד הנמקת פרקליט המחוז עשויות להישמע בהליך המתאים אך לא במסגרת בקשת פסילה עד תום ההליכים, בה נבחנת תקינותו הלכאורית של ההליך.

6.טענה נוספת של המשיב אותה יש לדחות היא שהשתהות המדינה בהגשת כתב האישום ובקשת הפסילה מובילה לדחיית הבקשה. המשיב נפסל בעקבות התאונה מהחזקת רישיון נהיגה בהליך מינהלי למשך 90 ימים. הפסילה המינהלית הסתיימה ביום 13.9.10. כתב האישום ובקשת הפסילה הוגשו כעבור כחודש וחצי, ביום 4.11.10, כאשר בתווך ביצעה המשטרה לבקשת הפרקליטות השלמת חקירה בנקודה מסוימת. במצב דברים זה, אין המשיב יכול להיבנות מהתקופה הקצרה יחסית בה רישיון הנהיגה הושב לו, ויש ליתן עדיפות לאינטרס הציבורי שבהרחקה מן הכביש עד תום ההליכים של נהג שגרם למות אדם בתאונה. כפי שנאמר בבש"פ 2653/99 זיאד נ' מדינת ישראל (מיום 29.4.99): "השיקול של השתהות המשטרה והפרקליטות בהשלמת החקירה ובהגשת כתב אישום יכול שיהיה לו 'משקל מסויים, אך שיקול זה יכול להיות בעל משמעות מכרעת רק במקרים גבוליים'... עובדת ההשתהות, כשהיא לעצמה, אין בה כדי להכריע, לא בשאלה אם יש יסוד מספיק להאשמות (כלשון סעיף 46 לפקודת התעבורה) ולא בשאלת מסוכנותם של הנהגים" (ראו בדומה בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל, מיום 29.10.07; בש"פ 6282/09 תראווה נ' מדינת ישראל, מיום 18.8.09; בש"פ 3345/09 גבן נ' מדינת ישראל, מיום 27.4.09, בו אושרה פסילה עד תום ההליכים חרף חלוף חמישה חודשים מאז תום תקופת הפסילה המינהלית ועד החלטת הפסילה עד תום ההליכים). אמנם במקום אחר נאמר כי "יש ליתן משקל לפער הזמנים, שהרי ככל שחולף הזמן בלא שהוגש כתב אישום, מתעצמת החזקה שאין המשטרה והפרקליטות צופות סיכון מנהיגתו של הנהג שהיה מעורב בתאונה" (בש"פ 7726/02 חסיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 562, 565-564). אלא שהנדון אינו דומה לראיה ועובדותיו של אותו מקרה שונות לחלוטין מהמקרה שבפנינו: במקרה ההוא הוגשו כתב האישום ובקשת הפסילה שנה וחמישה חודשים לאחר תום תקופת הפסילה המינהלית, מה שאין כן בענייננו בו מדובר בחודש וחצי בלבד (השוו גם לבש"פ 2327/08 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, מיום 23.3.08, בו מאז התאונה ועד הגשת כתב האישום ובקשת הפסילה חלפו שנה ותשעה חודשים).

7.סעיף 46ב לפקודת התעבורה הוסף לספר החוקים בשנת 2007 בתיקון מס' 78 לפקודה, ושינה את המצב המשפטי ששרר עד אז. הסעיף קובע דין מיוחד למקרה בו "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם". במקרה כזה, שיקול הדעת של בית המשפט בכל הנוגע לפסילת הנאשם מהחזקת רישיון נהיגה מוגבל משהיה קודם לכן. "טרם תיקון 78 על בית המשפט היה לשאול עצמו האם נהיגתו של נהג מסכנת את הציבור, כאשר לאחרי התיקון חזקה היא כי התשובה לכך חיובית" (בש"פ 2327/08, לעיל). כיום, בית המשפט מצווה להורות על הפסילה כברירת מחדל "אוטומטית" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), תשס"ז-2007), אלא "אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור" (סעיף 46ב(ב) לפקודה). על כך נאמר בבש"פ 6757/09 (לעיל):

"דעת לנבון נקל, כי המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם – לדעתי – לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין 'עולם כמנהגו נוהג', וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו. בית משפט זה גם פירש את הסעיף באופן מחמיר".

לשם הגשמת מטרות אלו קובע סעיף 46ב חזקת מסוכנות לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, ומאפשר לבית המשפט להימנע מפסילת הרישיון רק "אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. על כן בית המשפט צריך לבחון את המקרה שבפניו על כל היבטיו ולערוך איזון בין השיקולים השונים בגדרי סעיף 46ב. מובן הוא כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי הנאשם, המבקש להפריך את חזקת מסוכנותו" (בש"פ 4224/10 שפוליאנסקי נ' מדינת ישראל, מיום 23.6.10).

8.חזקת מסוכנות סטטוטורית זו לא הופרכה על ידי המשיב. המשיב גרם למותו של ילד הולך רגל כתוצאה מנהיגה מסוכנת, הבאה לידי ביטוי בדרדור משאית לאחור חרף ידיעה לכאורה על אפשרות סבירה של הימצאות ילדים מאחוריה. המשיב לא הצליח לשכנע כי בנסיבות אלה אין בנהיגתו להוות סכנה לציבור. על אחת כמה וכמה משעה שנהיגתו חסרת הזהירות של המשיב בתאונה הנדונה מצטרפת אל עברו המכביד, הכולל 75 הרשעות בעבירות תעבורה. נסיבותיו האישיות של המשיב והיותו נזקק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסה כנהג משאית, אין בהן לאיין את המסוכנות או לגבור על האינטרס הציבורי שבשמירה על שלומם וביטחונם של הנוסעים בכביש והולכי הרגל.

9.מטעמים אלה אני נעתר לבקשה ופוסל את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בת"פ 8348-11-10.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"א, 17 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: