מדינת ישראל נ' תלמיד(עציר)

החלטה

לא בכדי פתחתי במובאה זו, משום שלא עלה בידי, לצערי, לרדת לסוף דעת ב"כ המשיב כאשר טען כי מחומר הראיות מצטיירת תמונה על פיה המשיב הינו נהג תמים ותו לא.

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המונה שני אישומים. הראשון, עניינו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, סחר בבני אדם, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות וסרסרות למעשה זנות. השני, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, סחר בבני אדם וניסיון להבאת אדם לידי עיסוק בזנות, עבירות על פי סעיפים 499(א)(1) יחד עם סעיפים 376(ב), 377א(א), ו202, סעיף 376ב(א), 377א(א)(5) ו- 199אלחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן "החוק")

המחלוקת הינה לראיות.

האישום הראשון:

הדמויות הצריכות לעניין: לורנה, שהינה אזרחית ארגנטינאית, רוברטו ולוסיה, בני זוג המתגוררים בישראל, שלוש נשים ששמותיהן מופיעים בראשי תיבות, ואשר מתגוררות דרך קבע בצילה, המשיב עצמו, ואחר, אשר יכונה בהמשך: "מושיקו" (משה אור, נגדו כתב אישום נפרד).

לורנה הינה חברה של רוברטו ולוסיה, אשר היו במצב כלכלי לא מזהיר. סמוך לחודש ינואר 2011, הציעה לורנה לאחת הנשים להגיע לישראל ולעסוק בזנות. זו, העבירה את ההצעה לשתי חברותיה, אשר הביעו הסכמתן לעשות כן.

לורנה פנתה לרוברטו והציעה לו כי תשלח לישראל את שלוש הנשים, לשם עיסוק בזנות, בתמורה לתשלום כספי של 500 $ עבור כל אחת מהן.

רוברטו יידע את שכנו, המשיב, וזה רתם את "מושיקו" לעניין. המשיב ומושיקו מימנו את הבאת הנשים לישראל. סוכם, כי מחצית מכספי האתנן תועבר לנשים, ובמחצית האחרת יתחלקו רוברטו, המשיב ומושיקו.

המשיב והאחרים הזמינו כרטיסי טיסה וחדר בבית מלון. המשיב העביר כסף באמצעות שירות "ווסטרן יוניון" בסך 5,000$. לאחר הגעת הנשים ארצה, הסיעו אותן המשיב ורוברטו תוך שהם מבהירים להן את טיב ואופן העסקה. כן סוכמו פרטים נוספים הכרוכים בהעסקת הנשים.

במסגרת הקשר ולשם קידומו סיפקו המשיב ורוברטו לנשים טלפונים ניידים ואמצעי מניעה. במשך יומיים קיימו הנשים יחסי מין עם לקוחות. לאחר חיפוש אקראי של סמים בחדר המלון של הנשים, הציעו המשיב ורוברטו לנשים לעבור לדירה אחרת. לוסיה ביקשה מהנשים את דרכוניהן. הובהר לנשים כי הואיל והבאתן ארצה הייתה כרוכה בממון הן תידרשנה להשיב את ההוצאות.

האישום השני עניינו, עבירה בעלת אופי דומה – אשר בוצעה מספר חודשים קודם לכן - כאשר הדמויות הפועלות הינן הדמויות מהאישום הראשון, למעט מושיקו. זמן קצר לאחר הגעת הבחורה ארצה, היא שינתה את דעתה ועזבה את הארץ לאחר ששילמה למשיב ולרוברטו את עלויות הבאתה לישראל.

קיימת תשתית ראייתית למכביר כחול אשר על שפת הים, הקושרת את המשיב למיוחס לו. ראה לעניין זה הודעת רוברטו במשטרה, העימות שנערך בינו לבין המשיב, הנשים אשר העידו כי המשיב הסיען ללקוחות ולוסיה הקושרת את המשיב למיוחס לו.

לא רק הודעות יש נגד המשיב: ההעברה הכספית אשר בוצעה באמצעות ווסטרן יוניון, תמונות הנשים אשר נמצאו במחשבו, הטלפונים הניידים וחבילה גדולה של אמצעי מניעה שנמצאה באמתחתו. כל אלו קושרים את המשיב לאירועים נשוא כתב האישום.

לטענת רוברטו, אכן הוא הגה את הרעיון, אך עקב מצבו הכלכלי הרעוע, המשיב ומושיקו מימנו את הבאת הנשים כמפורט באישום הראשון.

המשיב עצמו נוקט בגרסה מיתממת. לדבריו, הוא נהג פרטי של אדם חולה. מעולם לא שמע על הנשים. הוא מכיר את רוברטו ב"שלום שלום וזהו". לבסוף, התרצה המשיב ואמר כי עזר לרוברטו להביא את בנות דודו מנתב"ג.

המסגרת המשפטית:

בנקודה זו, יש להפנות לע"פ 10489/06 עופר נ' מדינת ישראל תק-על 2010(1) 492, 505 מפי כב' השופטת פרוקצ'יה כי עבירת הסחר טומנת בחובה "כל סוג עסקה המביאה להקניית זכות רכושית מכל סוג שהוא לאדם אחד כלפי אחר" (פסקה 39).

עוד נפסק כי הסכמת אשה לעסוק בזנות אינה שוללת קיומה של עבירה של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות. (ראה לעניין זה דנ"פ 9980/03 סמיון דושקר נ' מדינת ישראל וע"פ 5905/04 סלמון נ' מדינת ישראל).