מדינת ישראל נ' תורג'מן(עציר)

החלטה

בפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, כאשר העבירה המיוחסת לו עפ"י כתב האישום הינה בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, מצאתי כי הראיות בתיק מצטרפות לכדי מסכת של ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כך למשל בתיק קיימת עדותה של המתלוננת המזהה את הפלאפון שלה,א שר נתפס על המשיב, זאת בעמ' 1 שורה 28 להודעתה. כמו כן, קיימת עדותו של עד ראייה נוסף במחלקה שמזהה את המשיב מוצא דבר מכיסו ומניח אותו בסמוך לעציץ (עמ' 2 שורות 3-14 להודעתו של אברהם אדומים).

בנוסף, מהודעתו של אותו מר אדומים עולה כי חולים במחלקה הבחינו בחשוד המסתובב במחלקה כשהוא לובש חולצה כחולה, זאת בעמ' 1 להודעתו בשורה 6. כאשר המשיב בעצמו בהודעתו מוסר כי לבש חולצה כחולה, זאת בעמ' 2 להודעתו שורה 26.

בנוסף, קיימת בתיק עדותו של המאבטח, כאשר בעדותו בעמ' 1 שורות 22-23 הבחין במכשיר נייד סמוך לספסל בו ישב המשיב, וכי הבחין כי המשיב לבש חולצה כחולה עם פסים, שורות 5-6 להודעתו.

אמנם, אין בתיק החקירה עדות ישירה הקושרת המשיב לגניבה עצמה, ואולם כידוע כאשר מדובר בתיק המורכב מראיות נסיבתיות, על בית המשפט לראות את כלל הראיות במכלול ובמקובץ ולא לשקול כל אחת מהן בנפרד. אין היותו של כתב אישום המבוסס רובו על ראיות נסיבתיות, שולל את הפאשרות של מעצר עד תום ההליכים, עם הצטרפות הראיות הנסיבתיות האלה לכדי מסכת של ראיות לכאורה שיש בהן סיכוי להרשעה (ראה בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי, תק – על 99 (1) בעמ' 773).

בכל הנוגע לעילת המעצר, כעולה מבש"פ רוסלאן פרנקל בש"פ 5431/98, הרי שעבירת רכוש כשלעצמה איננה מקימה עילת מעצר, אלא אם כן מדובר בעבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריניים או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים ומיוחדים אשר עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

אינני סבורה גם שהמקרה שבפנינו נכנס לגדר אותם מקרים אותם מציין כב' השופט עמית בבש"פ 45/10.

יחד עם זאת, וכעולה מרישומיו של המשיב שלפניי הרי שלמשיב עבר פלילי עשיר, כאשר יש באמתחתו שני מאסרים על תנאי משנת 2007 על עבירות רכוש.

נוכח האמור, ניתן לקבוע כי מן המשיב נשקפת מסוכנות לציבור וכי אין אפשרות לשחררו לחלופת מעצר אשר תשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעה בחירותו תהא פחותה. יחד עם זאת, סבורני כי בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ב – 1996, סבורני כי יהא זה נכון להפנות את המשיב לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר בעניינו אשר יבחן האם ניתן להשיג את מטרת המעצר, בדרך שפגיעה בחירותו תהא פחותה.

כמו כן, מתבקש שירות המבחן לבחון האם ניתן לשלב את המשיב בהליך גמילה, תוך שלעניין זה קיבלתי את טיעוני הסנגור לפיהם נעשו ע"י המשיב ניסיונות להשתלב בהליך גמילה טרם מעצרו.

נוכח האמור, דוחה לקבלת תסקיר שירות מבחן ליום 12.9.10 בשעה 12:00 בפני שופט תורן.

שירות המבחן יגיש תסקירו עד למועד הדיון הנדחה.

המזכירות תשגר עותק החלטתי לשירות המבחן.

הנני מורה בזאת על מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תש"ע, 26/08/2010 במעמד הנוכחים.

נגה שמואלי-מאייר, שופטת

הוקלד על ידי: תמר דרעי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: