מדינת ישראל נ' תדלה(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לבית מגורים. על פי עובדות כתב האישום העבירה המיוחסת למשיב נעשתה בתאריך 18.3.10 בסמוך לשעה 14:30 כאשר המשיב התפרץ לכאורה לבית מגורים בפ"ת, פתח את דלת הדירה, ונכנס אליה בכוונה לבצע גניבה.

בבית על פי כתב האישום שהה אותה עת קטין ומשהבחין בו המשיב, והקטין אף שאל אותו לפשר מעשיו, עזב המשיב את הדירה.

המשיב מודה בקיומן של ראיות לכאורה.

יחד עם זאת, חולק המשיב על קיומה של עילת מעצר.

לחילופין עותר הוא לשחרור לחלופה הכוללת מעצר בית בפיקוח בת זוגו או אחיינו.

שמעתי ושקלתי את טענות הצדדים וסבורה אני כי קיימת עילת מעצר במקרה זה.

אכן – מדובר בעבירת רכוש בודדת זו הפעם ברם – על רקע נתוניו האישיים של המשיב, כפי שיפורט להלן קיימת מסוכנות בעניינו.

זא-,בין היתר נוכח העובדה שמדובר בבחור יליד 82 אשר חרף גילו הצעיר, צבר לחובתו לא פחות מאשר 5 רישומים והרשעות קודמות בעבירות רכוש. אומנם- ההרשעה האחרונה הינה משנת 05 כך שלא מן הנמנע כי בשלב כלשהו בחייו חזר המשיב למוטב. ברם- לא מן הנמנע מאידך כי לכאורה חזר לסורו. על פניו- המשיב ניסה לבצע את זממו בצהרי יום, תוך כניסה לבית מגורים בכוונה לבצע פשע, וכאשר הוא יודע היטיב את הצפוי לו אם ייתפס, שהרי הורשע בעבר הרחוק מעט אך לא רחוק מאוד. בכך יש כדי להעיד כי אימת ומורא החוק לא היוו גורם מרתיע עבורו.

בנוסף – ראיתי לציין כי המשיב מתגורר על פי כתב האישום בתל אבי , בעוד שהעבירה על פי כתב האישום בוצעה לכאורה בפ"ת, ומקום עבודתו של המשיב על פי בת זוגו בבית "עובד". נשאלת איפה השאלה, בשולי הדברים אם כי איני מתיימרת להביע דעה כלשהי לכאן או לכאן, האם אין מדובר בעבירה מתוכננת מראש.

נאמר לא אחת כי גם עבירות רכוש "פשוטות", טמון בהן פוטנציאל אינהרנטי להתפתחות אלימה. רכוש הציבור אינו הפקר ופגיעה ברכוש עלולה לגרום לפגיעה בבטחון ובגוף.

משקבעתי כי יש עילת מעצר, נדרשת אני לשאלת החלופה. איני סבורה כי מדובר בתיק שי ש בו מקום למעצר עד תום ההליכים, ואולם- דווקא בשים לב לעבר המכביד, ויתר נתונים, יש צורך כי החלופה תהא הולמת ומרתיעה. זאת- באשר לכחתיחילה שחרורו של המשיב לחלופת מעצר מעורר קושי מסוים, ובדוחק אהיה מוכנה ליתן בו אמון, זו הפעם, מתוך תקווה שמדובר במעידה חוזרת אך חד פעמית.

יחד עם זאת – נדרש כי החלופה תהא הרמטית, סמכותית, ומרתיעה.

על רקע דברים אלה, בחנתי. את החלופות שהוצעו. התרשמתי לחיוב מבת זוגו ומאחיינו של המשיב ולטעמי מדובר בשני צעירים חיוביים, המנהלים אורח חיים נורמטיבי ואין ספק כי רצונם לסייע בידי המשיב הן להשתחרר והן לחזור למוטב אז וכנה.

אומר עם זאת כי התרשמתי שבת הזוג מטשטשת במידת המה את חומרת המיוחס למשיב והיא מתקשה לקבל את העובדה שבן זוגה הודה במיוחס לו וכי הוא מעורב בהסתבכות הנוכחית.

על רקע זה, מתקשה אני בשלב זה לקבל אותה כדמות מפקחת מתאימה וייתכן ויש צורך בגורם מקצועי שיחווה את הדעה בעניין זה.

אשר לאחיין – הנ"ל הותיר רושם טוב למדי ויחד עם זאת – לא ברורה לי עוצמת ומידת הקשר שבינו ובין המשיב, כמו גם מידת ההשפעה שעשויה להיות לו על המשיב. בנוסף – העובדה שהאחיין, צעיר כבן 26, אינו יכול להצביע על רצף תעסוקתי מטרידה אותי במעט באשר לרצינותו, אם כי איני קובעת דבר בעניין זה ובשלב הנוכחי.

איני בטוחה כי ההצעה לפיה המשיב האחיין ובת הזוג יתפרנסו על חשבון בת הזוג תוכל לעמוד לאורך זמן, אם בכלל ונראה לי שגם כאן דרושה התערבות חוות דעת מקצועית של שרות המבחן.

גילם הצעיר של המפקחים המוצעים אינו בהכרח מחסור בכל מקרה ומקרה, אך בעניינו של המשיב, מביא הוא אותי להתלבטות נוספת באשר להתאמתם.

אשר על כן, ובמכלול הנתונים ולאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין אני מורה על קבלת תסקיר שרות המבחן אשר יבחן את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופה מהסוג שהוצע, או לכל חלופה אחרת.