מדינת ישראל נ' שתיל

הכרעת דין

המבקש הגיש בקשה להישפט בגין דוח מסוג ברירת משפט, לפיו יוחסה לו עבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות ביום 3.9.09 בשעה 09:35 עת נסע בכביש 71 מכיוון צומת מרחביה לכיוון עפולה ברח' קדרון. על כן, הוגש לביהמ"ש כתב האישום מושא תיק זה. ביום 6.10.10 השיב הנאשם לכתב האישום באומרו "הייתי חגור", והתיק נקבע לשמיעת הראיות.

פרשת התביעה

2. מטעם התביעה העידה השוטרת ליטל פרץ (להלן "השוטרת"), ששירתה כארבע שנים וחצי בימת"א עמקים והיום איננה משרתת במשטרה. באמצעותה הוגש הדוח שערכה, וסומן ת/1.

עפ"י הכתוב בנסיבות המקרה בת/1, השוטרת נסעה במעגל תנועה מכיוון צומת מרחביה לכיוון רח' קדרון בעפולה אחרי רכבו של הנאשם, שלא היה חגור ו"ראיתי בבירור את החגורה צמודה לדופן, כאשר צפצפתי לנהג הוא משך את החגורה מול עיניי". עוד ציינה השוטרת כי הנהג לבש חולצה בהירה בעוד שחגורת הבטיחות היתה בצבע כהה, חלונות הרכב הקדמיים של הנאשם היו שקופים, במהלך הנסיעה שמרה על קשר עין רציף עם הנאשם והראות היתה טובה. בדברי הנהג בת/1 נרשם: "אני הייתי חגור". הנאשם לא חתם על ת/1 אך הדוח נמסר לידיו.

3. בחקירתה הנגדית השיבה השוטרת לשאלת הנאשם, שטען כי הניידת נסעה ממולו בנתיב הנגדי וטענה, כי עפ"י הרשום בת/1, נסעה אחרי רכבו. עוד טען הנאשם לפני השוטרת כי פתח את חגורת הבטיחות לאחר שהתבקש על ידי השוטרת להציג את רישיונותיו, שהיו בתא הכפפות. בתשובתה הפנתה השוטרת להשתלשלות העניינים כפי שנרשמו על ידה בת/1 ולבקשת הנאשם קראה אף את תגובתו שנרשמה על גבי ת/1.

4. השוטרת העידה בצורה רהוטה, סדורה ואמינה. מת/1 ומעדותה עולה כי במהלך נסיעה אקראית הבחינה בנאשם, לבוש חולצה בהירה ונוהג ללא חגורת בטיחות. כאשר סימנה לו לעצור, הבחינה שהנאשם מנסה לחגור את חגורת הבטיחות. אני מוצאת את עדותה מהימנה, מעניקה לה את מלוא המשקל הראייתי, וקובעת על סמך עדותה כי הדברים התרחשו בדיוק כפי שתיארה בת/1.

פרשת ההגנה

5. הנאשם העיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו. בעדותו ציין כי לא הבין שנסעה מאחוריו ניידת, מכיוון שראה ניידת מגיעה ממולו, והוסיף בכנות כי לא ראה את הניידת של השוטרת. עם זאת, הדגיש כי לבש בעת האירוע חולצה אפורה עם משבצות ולא, כדברי השוטרת, חולצה בהירה. עוד סיפר כי כלל לא שמע שהשוטרת צפרה לו, אלא שמע רק כשקראה לו בכריזה לעצור. לטענתו, כשעצר חגורת הבטיחות היתה כבר פתוחה, אך עדיין עליו. לאחר שהציג את רישיונותיו והוסברה לו על ידי השוטרת מהות העבירה המיוחסת לו, נפגע מדבריה ואף אמר לה כי היא משקרת. עוד ציין כי לא ניתן לראות דרך חלונות רכבו אם היה חגור מאחר שיש שתי שורות של כיסאות בעלי משענות גדולות וסגורות, המסתירות את שדה הראיה לאזור כסא הנהג והחגורה.

בהסכמת התביעה הגיש הנאשם תמונה, שסומנה נ/1, שבה הוא מצולם במקום האירוע כשהוא חגור בתוך רכבו. זווית הצילום הינה מהכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו בזמן אמת.

6. בחקירתו הנגדית השיב הנאשם כי נסע מכיוון מרחביה לאזור תעשיה עפולה לבדו ולבש חולצה משובצת, רקע לבן ומשבצות בצבע אפור בהיר. עוד השיב כי ראה את הניידת רק לאחר שהשוטרת קראה לו. הנאשם עומת עם הטענה כי השוטרת ראתה שאינו חגור עת נסעה אחריו והשיב כי היה חגור מאז שהחל בנהיגה ועד ש"פתחתי רגע לפני שהיא ניגשה לאוטו". עוד לטענתו, מבנה רכבו מסתיר את מנעול החגורה ועל כן, לא ניתן לראות כשהוא פותח את החגורה. לשאלת התביעה, הנאשם השיב, כי חשב שהשוטרת עוצרת אותו לבדיקת רישיונות ורק לאחר שהציג רישיונותיו הוסבר לו כי מיוחסת לו עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות. הנאשם אף עומת עם הטענה, כי עפ"י נ/1 נראים חלונות רכבו שקופים וענה "נכון. שקופים אבל כהים" ועל כן, לטענתו השוטרת לא יכלה לראות דבר דרך השמשה האחורית. על דבריו אלה חזר גם בסיכומיו.

7. מדבריו של הנאשם ברור כי לא הבחין בשוטרת שנסעה מאחוריו עד שכרזה לו לעצור. אינני מוצאת שוני מהותי בין גרסתו שלו ביחס לצבע חולצתו לבין זו של התביעה. שהרי עפ"י שתי הגרסאות מדובר בחולצה בהירה ביחס לחגורה הכהה. מעיון בנ/1 עולה כי ניתן לראות דרך החלון האחורי של הרכב את מקום יציאת חגורת הבטיחות, ולא כל שכן דרך חלון הנהג. בהתחשב בעובדה שהשוטרת נסעה אחרי הנאשם בכיכר, ניתן להניח בסבירות גבוהה מאד כי ראתה אותו ממספר זוויות.

כמו כן, אני מוצאת סתירה בין גרסאותיו של הנאשם לעניין השלב שבו לטענתו, שחרר את חגורת הבטיחות. כשחקר את השוטרת הטיח בה "את ניגשת אלי מצד ימין וביקשת את הרישיונות שלי. "אז אני פתחתי את החגורה כדי להוציא את הרישיון מתא הכפפות" (עמ' 1 ש' 28 – 29). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען "פתחתי רגע לפני שהיא ניגשה לאוטו" (עמ' 3 ש' 14 – 15). על כן, על אף התעקשותו כי היה חגור עת נהג ברכבו, הרי שהוא עצמו לא יודע לאמר מתי שחרר את החגורה.

דיון והכרעה

8. נוכח קביעות המהימנות שקבעתי ביחס לשוטרת, קבעתי, כאמור לעיל, כי הדברים אירעו כפי שנרשמו על ידיה. מסקנה זו מתחזקת נוכח התמונה שהגיש הנאשם, נ/1, המוכיחה כי ניתן לראות דרך חלונות הרכב הגדולים והשקופים את מקום חיבור החגורה לדופן הרכב וניתן לראות דרכם אם הנהג חגור. התמונה סותרת את גרסת הנאשם לפיה חלונות רכבו כהים באופן שאיננו מאפשר לראות דרכם. בנוסף, מצאתי סתירות בעדות הנאשם ביחס לשלב בו פתח את חגורת הבטיחות.

לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדת תביעה יחידה בתיק, אני מוצאת כי גרסתה של השוטרת, לפיה נסעה לאחר רכבו של הנאשם, ראתה שאינו חגור, מבלי שהאחרון הבחין בה ועת כרזה לו לעצור בצד, ניסה הנאשם לחגור במהירות, היא זו שהתרחשה בעת האירוע. על כן, חגורתו היתה מונחת עליו כשהיא פתוחה, כשהגיש לשוטרת את רישיונותיו.

9. נוכח האמור לעיל, אני מוצאת כי התביעה הרימה את הנטל המונח עליה והוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר. על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ב, 01/07/2012 במעמד הנוכחים.

דלית שרון-גרין, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות.