מדינת ישראל נ' שתיווי(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע העבירות הבאות:

נשיאת נשק שלא כדין– עבירה לפי סעיף 144(א) רישא + סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

החזקת נשק שלא כדין – עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא + סיפא לחוק העונשין.

קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(1)(2)(3) לחוק העונשין.

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

הסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961.

נסיבות כתב האישום ויתר הפרטים הרלוונטיים, פורטו בהרחבה בהחלטתי הקודמת ואיני רואה צורך לשוב ולהידרש להם.

2.ביום 12.8.10 ובמסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, קבעתי כי ישנן ראיות לכאורה נגד המשיב הן בעבירות הנשק והן בעבירות הנהיגה הפרועה בכלי הרכב וקבעתי כי נוכח חומרת שתי סוגי העבירות המיוחסות לו, אין מקום לשקול חלופה בעניינו של המשיב.

3.בערר שהוגש לבית המשפט העליון ביום 30.8.10, קבע כב' השופט גרוניס ביום 02/09/10 בבש"פ 6218/10, כי היות וחומר החקירה שבידי המאשימה חסר, כך שאין עדיין בידה דוחות לבדיקות של טביעות אצבע על הרובה ועל הכדורים שנמצאו בתוך ומחוץ לרכב, וכן אין עדיין דוחות של בדיקות בליסטיות לגבי הרובה וההתאמה בינו לבין הכדורים השונים שנמצאו, הרי שבשלב זה ראוי לשלוח את המשיב לתסקיר מעצר ולקיים דיון נוסף בעניין המעצר. היה ותוצאות הבדיקות כבר יהיו בידי המאשימה, ייערך דיון משלים על ייסוד מלוא החומר הראייתי שיהיה בתיק. מכל מקום, קבע כב' השופט גרוניס, כי בית המשפט המחוזי יחליט לפי שיקול דעתו האם להותיר בעינה את החלטת המעצר.

4.בדיון שהתקיים בפני ביום 14.10.10, הגיע תסקיר המבחן בעניינו של המשיב ואולם בנוגע לחוות הדעת הנדרשות ודוחות המעבדה, הודיעה ב"כ המאשימה כי אלו טרם נתקבלו.

דיון והכרעה

5.לאחר שבחנתי את תסקיר המעצר, החלטתי הקודמות ואת טענות באי כוח הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי אין מקום לשחרר את המשיב בחלופה. להלן נימוקיי;

עבירות הנשק:

כאמור, טרם הגיעו חוות הדעת של מעבדת הנשק ויתר הבדיקות הפורנזיות, אולם לטעמי, ובשלב זה של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, די בראיות האחרות שהציגה בפני המאשימה ואשר פורטו בהרחבה בהחלטתי הראשונה בכדי לקבוע כי יש ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב בכל הקשור לעבירות הנשק, גם אם אתעלם מהכדורים שנמצאו ברכב הנטוש וסביבו.

כאמור, הראייה המרכזית לעניין הנשק היא של קצין המשטרה פקד שי רונן. מהדו"ח שרשם עולה כי במהלך המרדף שניהל אחרי המשיב הבחין שהדלת הימנית של המכונית נפתחה והאדם שישב ליד הנהג זרק דבר מה מן הרכב, אותו לא זיהה. מייד לאחר מכן איבד פקד רונן שליטה על הרכב ואיבד קשר עין עם המכונית. בנוסף ציין פקד רונן כי מייד לאחר שנזרק דבר מה מהרכב ביקש מצוות שהיה בשטח לערוך סריקות באזור החשוד ולאחר שתי דקות לערך, דווח לו כי הנשק נמצא בסמוך לתחילת שביל העפר וכשהגיע למקום תוך פחות מדקה, היה הנשק במצב אוטומט, דרוך עם מחסנית בפנים, כאשר המחסנית פגועה ככל הנראה ממכה ברצפה.

המדובר כאמור בראייה מרכזית כנגד המשיב בעבירות הנשק וכפי שקבעתי בהחלטתי כי גרסת פקד שי רונן, לפיה זרקו המשיב והאחר, במהלך המרדף, דבר מה מרכבם, והעובדה כי באותו אזור ממש נמצא, דקות ספורות לאחר מכן, הנשק נשוא כתב האישום, יש בה בכדי להוות ראיה לכאורה של ממש כנגד המשיב בעבירות הנשק המיוחסות לו.