מדינת ישראל נ' שתיה(עציר) ואח'

החלטה

ביום 2.12.09 הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתי קבעתי, כי נוכח חומרתה של האלימות שנקט המשיב כלפי המתלוננת, והאכזריות הגלומה בה, נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור בכלל, ולשלומה של המתלוננת בפרט, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. יצוין כי בהחלטתי הבחנתי בין המשיב לבין אביו, הנאשם איתו ביחד, אותו הוריתי לשחרר לחלופת מעצר. ההבחנה בין השניים התבססה על ההבדלים בחומרת המעשים המיוחסים להם, בכמות הראיות ובעוצמתן, ובעברם הפלילי של השניים.

יצוין כי בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי במקרים בהם מסוכנותו של נאשם הינה ברורה על פניה, מוסמך בית המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים, ואין הוא מחויב לקבל תחילה תסקיר מעצר שיבחן את האפשרות לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר, ראה, למשל, בש"פ 3086/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל:

"מטיעוני ההגנה התרשמתי שלגישתה, בכל מקרה ומקרה מוטלת חובה על בית המשפט לבחון את אפשרות איון מסוכנותו של העורר על ידי הזמנת תסקיר שירות המבחן ולא כך הוא. לבית המשפט מוקנית הסמכות להורות על עריכת תסקיר מעצר, אך סמכות לחוד והפעלתה לחוד. קודם להפעלתה כאמור, על בית המשפט להשתכנע, ולו לכאורה, כי העבירות בהן מואשם העורר, נסיבות ביצוען וכלל נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות הפעלתה של סמכות זו (בש"פ 1744/98 בשארה חנה סיידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.3.1998)). בוודאי שלא נכון להורות על תסקיר כאשר המסוכנות, על פני הדברים, ברורה וזועקת ולמעשה, מייתרת כל בחינה נוספת כאמור (ההדגשות שלי – מ.צ.)".

כמו כן ראה דבריה של כב' השופטת (כתוארה דאז) ביניש בבש"פ 1223/05 תראבין נ' מדינת ישראל:

" ... תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית-המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן (ההדגשות שלי – מ.צ.)".

כאמור, בענייננו סברתי, כי המקרה אינו מתאים לחלופה, ועל כן הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

המשיב הגיש ערעור על החלטתי לבית המשפט המחוזי בחיפה (תיק 3800-12-09). בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 3.12.09, כי יש מקום לבחון חלופת מעצר, ולשם כך הורה "על הכנת תסקיר מעצר אשר יבחן את מסוכנותו של העורר ואת האפשרות ליתן בו אמון אם ישוחרר בתנאים מגבילים שיכללו 'מעצר בית' בהרחקה גיאוגרפית מהמתלוננת, פיקוח 24 שעות, איזוק והפקדה".

ביום 22.12.09 התקבל משירות המבחן תסקיר מעצר, אשר החלופה שנבחנה בו לא עמדה בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כן הוריתי על הכנת תסקיר משלים, וזה אכן הוגש לבית המשפט ביום 31.12.09. בתסקיר המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית, בבית אחותו בעכו.

בבואו של בית המשפט לבחון את מידת המסוכנות הנשקפת מנאשם, ואת היכולת לאיינה באמצעות חלופת מעצר מתאימה, עליו לתת את הדעת, בראש ובראשונה, לעבירה ולנסיבות ביצועה. בעניננו יש לתת את הדעת למספר דברים העולים מחומר החקירה, המשליכים על מסוכנותו של המשיב:

א. המשיב נקט כלפי המתלוננת אלימות קשה. אין מדובר באירוע רגעי, של אגרוף או בעיטה, אלא באירוע מתמשך. המשיב המשיך לתקוף את המתלוננת על אף שלא הגיבה בתקיפתו, לא התנגדה, וגם לאחר שנחבלה ואיבדה הכרתה. מדובר באלימות חמורה, אשר אך במקרה לא הובילה לתוצאה חמורה הרבה יותר מזו שנגרמה.

ב.המעשים נעשו לאור יום, במקום ציבורי, ולנגד עיניהם של עוברים ושבים, אשר נוכחותם, והעובדה שהיו עדים למעשה, לא הרתיעה את המשיב מלבצעם, ומלהמשיך בהם.

ג.האלימות כלפי המתלוננת ננקטה בשל ענין פעוט ערך, שעורר את זעמו של המשיב כלפיה, דהיינו העובדה שצילמה את רכבו.

ד.העבירות המיוחסות למשיב נעברו תוך שהוא מפר החלטה של בית משפט, שאסרה על המשיב להטריד את המתלוננת, ליצור עימה קשר, להימצא ליד הכניסה למשרדו של אביה, ולהתנהג כלפיה באלימות פיזית או מילולית.

ה.חרף העובדה שמדובר באדם צעיר, כבן 24, בעברו הרשעה משנת 2006 בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין וקשר לפשע.

אל מול כל אלה ניצב תסקיר המעצר, המעריך את הסיכון למתלוננת, אם ישוחרר המשיב לחלופת המעצר המוצעת בעיר עכו, כנמוך.

סבורה אני, כי העובדה שהמשיב לא היסס להפר החלטה של בית משפט; ולא נרתע מלתקוף את המתלוננת בצורה כה חמורה בפרהסיה, ובלי סיבה של ממש, מלמדת על כך שאין ליתן בו אמון. לפיכך, גם לאחר עיון בתסקיר המעצר, נותרתי בדעתי, כי יש מקום להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ואולם למקרא החלטתו של בית המשפט המחוזי נראה, כי עמדתו בענין שונה. בית המשפט המחוזי לא הסתפק בהפנית המשיב לקבלת תסקיר מעצר, אלא אף קבע, בקווים כלליים, תנאי חלופה, אותם התבקש שירות המבחן לבדוק. משניתנה המלצה חיובית של שירות המבחן לחלופה המוצעת, עלי ללכת בדרך שהתווה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים, אחרת ארוקן את החלטת בית המשפט המחוזי מתוכן, שכן כל השיקולים שמניתי לעיל, המצביעים על מסוכנותו של המשיב, היו ידועים עוד בטרם הורה בית המשפט המחוזי על קבלת התסקיר.

אשר על כן אני קובעת, כי המשיב יוכל להשתחרר ממעצר, אם יעמוד בכל התנאים הבאים:

א.מעצר בית מלא בביתה של מנאל איברהים, ברחוב בן עמי 63א' בעכו.