מדינת ישראל נ' שרף רם

החלטה

1.נגד הנאשמת הוגש כתב אישום בו הואשמה בביצוע עבירות של ביצוע עבודות ו/או שימוש במקרקעין ללא היתר כדין, ביצוע עבודות בסטייה מהיתר וביצוע עבודה בסטייה מתוכנית. בפרק העובדות שבכתב האישום נטען כי על אף שלנאשמת ניתן היתר בניה לשלושה מבני אירוח היא בנתה ארבעה מבני אירוח, אשר אחד מהם נבנה ללא היתר ו/או בחריגה ממנו. כן נאמר כי הנאשמת עושה שימוש במבנה האירוח שנבנה תוך פלישה לשטח ציבורי.

2.במסגרת כפירה מפורטת שהגישה הנאשמת נטען, בין היתר, כי בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת פעלו רבים במושב רמות, והנאשם בתוכם, לפיתוח ענף האירוח הכפרי בישוב, בנו יחידות אירוח בעידוד הרשויות, וביניהן אף רשויות תכנון ובניה שאישרו הגשת תכנית מתאר חדשה אשר תכלול בתוכה את המבנים הקיימים בשטח, אף אם נבנו ללא היתר כדין. כן נטען כי במשך שתים עשרה שנים שררה מציאות של "הבנות" עם רשויות התכנון והאכיפה, העדר נקיטת צעדי אכיפה, אשר יצרו סוג של הבטחה שלטונית כי הנאשמת רשאית להמשיך ולהפעיל את כל ארבע יחידות האירוח. לטענת הנאשמת, הגשת כתב האישום ערב קבלת תוכנית המכשירה בדיעבד את מעשיו הלא חוקיים, שנועדו לפיתוח תיירותי-כלכלי, לאחר שנים של הסכמה בשתיקה ואף בעידוד סמוי וגלוי, מנוגדת לשכל הישר, מהווה פגיעה בעקרונות צדק והגינות, פגיעה ביגיע כפיה ובמקור פרנסתה ועלולה להסב לה עינויי דין ונפש.

3.בתגובת המאשימה לטענה המקדמית של הגנה מן הצדק אשר פורטה בכתב הכפירה המפורטת, בהמשך לטיעון בעל פה שהושמע על-ידי בא כוח הנאשמת בדיון ביום 8.1.2013, צויין כי לא היו כל מעשים של הרשויות היכולים להתפרש כהבטחה שלטונית. כן נטען כי לאורך שנים דרשה המאשימה את מהנאשמת את הסדרת הבניה הבלתי חוקית, וכי לאור קיום היתר לשלוש יחידות אירוח בלבד היה צריך להיות ברור לנאשמת כי איננה רשאית לבנות יחידה רביעית.

4.במקרה הנוכחי מן הראוי לעשות שימוש בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, הקובע כי בית המשפט רשאי להשהות את מתן החלטתו בטענה מקדמית שהועלתה בתחילת המשפט לשלב אחר של המשפט. התנהלות המאשימה ורשויות אחרות בעשר השנים שחלפו מאז ניתנו צווי ההריסה ועד להגשת כתב האישום הנוכחי ובירור ההליכים התכנוניים הנוכחיים, אשר, לטענת הנאשמת, אישורם יביא להכשרת הבניה שנעשתה שלא כדין הן על ידי הנאשם בתיק זה והן על ידי מתיישבים רבים אחרים, הינם עניינים שבעובדה הטעונים הוכחה. לא ניתן להכריע בהם רק על סמך טענות של באי כוח הצדדים. רק לאחר גיבוש התשתית העובדתית עליה מבוססת טענת ההגנה מן הצדק - ולאחר שזו תעבור את כור ההיתוך של החקירה הנגדית - יוכל בית המשפט להכריע בטענה המקדמית של הגנה מן הצדק.

5.אשר על כן, הנני קובע כי ההכרעה בטענה המקדמית שהועלתה על ידי הנאשם תעשה בשלב אחר של המשפט, לאחר שמיעת ראיות בתיק.

6.המזכירות תעביר התיק אל כבוד סגן הנשיא דבור, לקביעת אופן המשך ניהול התיק.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.