מדינת ישראל נ' שרעבי

גזר דין

הנאשמת בפני הורשעה על סמך הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה").

הטענה העובדתית היא כי בתאריך 16.07.2010 בשעה 01:56, נהגה הנאשמת ברכב מסוג "הונדה" מ"ר 20-717-17, ברח' בן סירא בירושלים בהיותה שיכורה. בבדיקה שנערכה לה באמצעות מכשיר הינשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלה הוא מעל לקבוע בחוק.

משום שכך ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת את פסילת המינימום הקבועה בחוק, פסילה על תנאי לשנתיים וקנס. ב"כ הנאשמת ביקש להתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת ולהפחית מפסילת המינימום ולהמיר את יתרת הפסילה בפסילה על תנאי ובביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור.

כידוע קיימת מחלוקת בנוגע לעונש המינימום שראוי להטיל על נאשמים שנתפסו כשהם נוהגים בשכרות, כאשר כמות האלכוהול עולה על הכמות הקבועה בחוק. המאשימה סבורה, כי יש להשית על נאשמים אלו לכל הפחות את עונש המינימום- שנתיים פסילה ורק במקרים נדירים בלבד, ומנימוקים חריגים יכול בית המשפט להפחית מעונש המינימום.

לא ברור לנו מהם אותם המקרים הנדירים ויוצאי הדופן שבהם ניתן להשית פחות מעונש המינימום ונראה שאין אחידות דעים בסוגייה זו בקרב שופטי בתי המשפט לתעבורה והמחוזיים. כך ישנם מותבים המשיתים בדרך קבע על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות עונש פסילה קצר מהקבוע בחוק, ללא כל הנמקה וישנם מותבים העושים כן לאחר מתן נימוק מפורט בגזר הדין.

עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות רשאי הוא להפחית מעונש המינימום הקבוע בחוק ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. ובעניין זה בית המשפט במודע סבור כי לבית המשפט סמכות מרחיבה. השאלה במקרה שלפנינו היא כמובן אם יש נסיבות מיוחדות והתשובה היא כן.

במקרה שלפנינו מהתסקיר שהוגש לבית המשפט על ידי שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשמת צעירה, בת 27, גרושה ואם חד הורית לילד בן 5. הנאשמת נמצאת בשלבי היריון מתקדמים. עוד עולה, כי הנאשמת עובדת לפרנסתה כמוקדנית בחברת "שגריר". באשר לעבירה נושא תיק זה ציין שירות המבחן כי מדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את אורח חייה של הנאשמת וכי מדובר ב"מעידה" חד פעמית. כלשונו: "אנו התרשמנו כי מדובר באירוע חריג בחייה והיא נוהגת לחיות על פי נורמות חברתיות תקינות". בנוסף ציין כי הנאשמת "לקחה אחריות על המעשה והביעה חרטה בגינו". כמו כן ציין כי עברה התעבורתי של הנאשמת נקי לחלוטין, וכי לא התרשם מהנאשמת "שיש בעיית התמכרות או שימוש לרעה באלכוהול".

משום שכך שירות המבחן מצא את הנאשמת מתאימה לביצוע צו שירות לתועלת הציבור. שירות המבחן הכין לנאשמת תוכנית של"צ בהיקף של 250 במסגרת מתנ"ס "קריית גנים" בראשון לציון. בתפקיד עזרה משרדית.

בשל תסקירו של שירות המבחן, והודתה של הנאשמת באשמה ונטילת אחריות לביצוע העבירה ,הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשמת את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, היותה של הנאשמת אם חד הורית צעירה הנמצאת בחודשי הריון מתקדמים, כמות האלכוהול, עברה התעבורתי הנקי, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, הודייתה וחרטתה ואמצעי הענישה התחליפים.

שוב נציין כי מחקרים מצביעים על כך ש – 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7).

משום שכך לא ברורה לי התעקשותה של המאשימה על עונש הפסילה, אשר אמפירית מסתבר כבעייתי ולא תורם כלל לחברה.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל עשרה חודשים, בניכוי הימים בהם נפסלה פסילה מנהלית. הפסילה ש תשעת החודשים תחושב החל מיום 28.02.2011 (בו הפקידה הנאשמת את רישיונה), וארבעה עשר חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, אם תנהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם תבצע הנאשמת במסגרת מתנ"ס "קריית גנים" בראשון לציון, בתפקידי עזרה משרדית. בשל הימצאותה של הנאשמת בשלבי היריון מתקדמים הנאשמת תחל את ביצוע צו השל"צ החל מחודש אפריל 2012. השירות יבוצע תוך שנה מתאריך זה. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי ללא צורך לדווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת, כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינה מחדש.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן.

5129371

54678313

זכות בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.