מדינת ישראל נ' שרעבי

הכרעת דין

האישום והכפירה:

על פי כתב האישום, בתאריך 01.04.10, בשעה 20.55 או בסמוך לכך, נהג הנאשם פרטית פולקסווגן ברחוב רבינו עובדיה מברטנורה באלעד, מדרום לצפון והתקרב לצומת עם רחוב הרי"פ (להלן – הצומת). בכיוון נסיעתו סמוך לפני הצומת מוצב תמרור ב-36 , האט ותן זכות קדימה.

באותה שעה ברחוב הרי"פ משמאל לימין מסלול נסיעת הנאשם, נסע רכב פרטי מסוג מזדה (הרכב המעורב) נהוג בידי הנהגת המעורבת, אשר התקרב לצומת והחל בחצייתו. הנאשם נכנס לצומת, לא אפשר למזדה להשלים חציית הצומת, חסם דרכה והרכבים התנגשו, הרכבים נפגעו והמעורבים נחבלו.

הוראות החיקוק שבהם הואשם הנאשם הם: אי ציות לתמרור ב-36, עבירה על תקנה 64 (ג) לת"ת + סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה, נהיגה רשלנית סעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה, וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם תקנה 21 (ב)(2) לת"ת.

בישיבת ההקראה ביום 14.04.11 טען הנאשם באמצעות הסנגורית ב"כ, כי הוא לא נהג במקום המיוחס לו בכתב האישום היינו ברח' רבינו עובדיה מברטנורה לכוון הצומת עם רח' הרי"פ, אלא הוא נהג ברחוב הרי"פ והמעורבת מכיוון רחוב ראב"ד וכיוונה תמרור, המורה על מנת זכות קדימה לנאשם. כך שהנהגת המעורבת היא האשמה בתאונה. או במילים אחרות המחלוקת היא לגבי כיווני הנסיעה כשאין הסכמה אף לעניין כיווני הגעת המעורבים לצומת טרם התאונה.

פרשת התביעה:

התביעה הביאה לעדות שלושה עדים ועדותם התמקדה בכיווני הנסיעה.

עת1, רס"מ עופר רכטר, בוחן תנועה משנת 2005, ערך דו"ח בוחן לגבי תאונת הדרכים ת1, דו"ח תצלומים ת2, תרשים תאונת דרכים ת3, גבה הודעת נאשם ת4 וכן ערך מזכר ביום 11.04.10 לגבי פרטי עד נוסף שנמסרו לו ע"י הנהגת המעורבת (עת2), מזכר ת5.

לגבי ת3, אציין כי מדובר בצומת שנתיב הנסיעה הראשי הנו רחוב הרי"פ, רחוב דו סטרי, ובצומת האמור מתחבר רחוב ראב"ד מצפון אף הוא דו סטרי, למגיעים משם יש תמרור ב-36 בכיוון נהיגתם. ומול רחוב ראב"ד, מדרום לצפון מתחבר רחוב רבינו עובדיה מברטנורה לצומת, (חפיפה חלקית - עם אלכסון קל מזרחה של מטר עד שתיים), אף הוא דו סטרי וגם בכניסה לצומת מכיוון זה צמרור ב-36.

בעדותו מסר העד כי ביום התאונה הגיע לחקור התאונה. בת1, דו"ח הבוחן ציין כי בכיוון נהיגת הנאשם שדה ראיה של כ-50 מטר עד מקום התאונה מקו הצומת שמאלה לכוון מערב 110 מטר, כולל בהעמדת רכב במפרץ החניה. הנזקים לרכבים היו ברכב הנאשם, מעיכה בחזית ושברים בפנסים הקדמיים וכריות אויר. וברכב המעורב, מעיכה מדופן ימין גלגל ימני דרך דלת ימנית קדמית עד קורת האמצע, מראה ימנית שבורה. ציריה לגלגל קדמי נשברה וכן כרית אויר צד ימין. הבוחן מצא שברי פלסטיק ועדשות פנסים מרכב הנאשם בין הרכבים מימין לרכב הנאשם ומימין לרכב המעורבת. לא נמצאו סימני בלימה או חיכוך צמיגים.

על פי הצילומים (ת2) הרכבים בפינה הצפון מזרחית של הצומת, רכב המעורבת לפני רכבו של המעורב באלכסון מה לכיוון דרום מזרח ורכב הנאשם מאחוריו באלכסון לכיוון צפון מזרח (כאמור בתרשים ובתמונות).

הבוחן קבע בת1, ס' 14- מסקנות, שעל פי מיקום כלי הרכב, הנזקים והממצאים, רכב הפולקסווגן נסע ברחוב עובדיה מברטנורה באלעד מכוון דרום לצפון ופגע חזית בדופן ימין של רכב המזדה שנסע בדרך החוצה שלו ברחוב הרי"פ ממערב למזרח. כתוצאה מכך נדחף רכב המזדה שמאלה ע"י רכב הפולקסווגן שנעצר עם כוון כללי כוון נסיעתו בסטייה ימינה עקב דחיפת רכב המאזדה שהיה בתנועה לפנים. נהג פולקסווגן הגיע בנסיעה רציפה.

כן קבע הבוחן במסקנותיו (ס' 14 ת1) כי טענת נהג הפולקסווגן שהוא נסע ברחוב הרי"פ למזרח כשהמזדה הגיע משמאל לרחוב הראב"ד, גרסה זו לא תיתכן, שכן כלי הרכב היו צריכים להידחף לצד השני של הצומת ממקום מציאת כלי הרכב (לדרום) והממצאים מצביעים כי גרסת נהגת המזדה מתאימה למצב התאונה. ועולה כי התאונה נגרמה עקב אי ציות נהג הפולקסווגן לתמרור ב-36.

כן צורף לדו"ח הבוחן (ת1) שרטוט מספר בוחן לעניין פגיעת חזית צד וכוון המשכיות כלי הרכב לאחר התאונה.

במסגרת החקירה הנגדית אישר העד כי בתיק החקירה גרסת הנהגת המעורבת ועד נוסף כאמור בכתב האישום, אך גם גרסת הנאשם ועדה נוספת שטענו שהנאשם הגיע מרחוב ראב"ד.

אולם, לגבי גרסת העדה הנוספת שטענה כי רכב המעורבת הגיע מרחוב ראב"ד, טען כי (עמ' 3 ש' 12):

"אני רוצה לציין כי הטרחתי עצמי, הגעתי אליה הביתה והסתכלתי מהמקום אותו היא אמרה שראתה, צילמתי את המקום ומשם לא רואים את המקום אותו היא ציינה, היא לא יכלה לראות את הרכב המעורב מגיע משם".

אציין כי הצילום הוגש כת6, והבוחן הוסיף כי ניתן לראות מהחלון רק לאחר מעבר החצייה במוצא רחוב ראב"ד לרי"פ.

הבוחן מסר (עמ' 3 ש' 24), כי ניתן ללמוד ממקום נפילת השברים את הכיוון שמהם הם התנתקו. אם זה מתאים מבחינת כיוון ההגעה של הרכבים. וזה מלמד על מקום פגיעה משוער. כן ציין שהשברים לא נופלים במקום הפגיעה, שכן ברגע שרכב מגיע בנסיעה רצופה, ויש שברים המתנתקים מהרכב הם מקבלים תחילה את מהירות הרכב ולכן השברים לא יפלו במקום התאונה אלא במקום התאונה והלאה, ככל שהמהירות גבוהה יותר השברים יהיו רחוקים יותר ממקום התאונה.