מדינת ישראל נ' שרלייב

החלטה

1.לפני בקשה להארכת מעצרו של החשוד מכוח סעיף 17ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 [להלן: החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 02.01.2011 בשעה 13:15, ומעצרו הוארך עד היום.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 2 ימים.

4.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד, וכן הצהרת תובע לפי סעיף 17ד' לחוק.

5.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירות של איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, העלבת עובד ציבור ואיומים.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה, ובכלל זה את חומר החקירה, שוכנעתי כי מתקיימים התנאים שבסעיף 17ד' לחוק, היינו כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו של החשוד עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות ולאחר שמצאתי כי קיים יסוד סביר לחשש כי החשוד יסכן את בטחונו של אדם ו/או הציבור ולאור החשש להתחמקות מההליך.

הראיות הלכאוריות כבר בשלב זה מלמדות על חשוד שנמצא בעוררות רבה והוא מגיב תוקפנות לכל גירוי. החשוד קיבל תרופות שנרקחו לו היום בבוקר ועדיין הוא מתנהג בצורה נסערת ואינו שולט ביצריו. גם בבית המשפט הוא אינו נענה להוראות בית המשפט.

קיימות ראיות לכאורה לכך שהחשוד תקף את הסוהר בבית המעצר, כאשר נמצאו סימני חבלות ושריטות בפנים מעל העין בפניו של הסוהר.

יאמר כבר בשלב זה כי ניכר בו בחשוד שהוא פועל באגרסיביות על רקע של עוררות הקיימת בו שאינה נעוצה בסביבה כי אם בו בגופו. יתכן כי תנאי המעצר והחקירה מגבירים עוררות זו. יחד עם זאת, מעשיו של החשוד מלמדים על מסוכנות ממשית במצבו ואין מנוס אלא להורות על מעצרו בשלב זה עד לדיון בבקשה ככל שתוגש.

7.לנוכח המסוכנות האמורה, לא מצאתי להעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

8.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד ליום 05.01.2011 עד השעה 12:00.

9.תיק החקירה מושב לחוקר.

10.צו מעצר נחתם בד בבד.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"א, 04/01/2011 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

הוקלד על ידי: סימה סקורי שחרור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: