מדינת ישראל נ' שרון

החלטה

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 1.9.13, נערכה כנגד רכב המבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 25500069502 (להלן – הדו"ח) ועניינה, עבירה של חניה לאורך אבני שפה אדום -לבן, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, מיום 28.9.12 וזאת בעקבות תלונה שהגיש אזרח.

המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי בקשתו לביטול הדו"ח נדחתה, אך התשובה נמסרה לו באיחור, כך שבקשתו להישפט בגין הדו"ח, נדחתה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי המבקש פנה פעמיים בבקשה לביטול הדו"ח, בקשתו נדחתה ורק ביום 13.2.14, פנה בבקשה להישפט, שלא תוך פרק הזמן הקבוע בחוק ולכן, נדחתה בקשתו.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש בחר את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לו יומו, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.

המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, אני סבורה כי ייתכן ויגרם למבקש עיוות דין, היה ולא תתקבל בקשתו וזאת נוכח פרק הזמן שחלף ממועד העבירה, לכאורה ועד למועד רישום הדו"ח, שכן ברע"פ 3809/06 קוסטליץ נגד מדינת ישראל, נאמר:

"ברע"פ 7927/98 אביב גולדברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: פסק-דין גולדברג) נקבע, כי ההסדרים שנקבעו בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי, בעניין סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס, לרבות הוראות הנוגעות להתיישנות "יוצרות הסדר מיוחד לעניין עבירות אלה. הסדר זה גובר על הסדר ההתיישנות הרגיל הקבוע בסעיף 9 לחוק".  

המבקש טוען, שעניינו שונה מהעניין שנדון ונפסק בפסק-דין גולדברג, שכן שם נדונה שאלת התיישנותן של עבירות קנס מסוג ברירת משפט ובעניינו מדובר בעבירות קנס "סתם".

 טענה זו דינה להידחות. שכן, לשונו של פסק-דין גולדברג הינה כללית ומתייחסת לפרק ז' בחוק סדר הדין הפלילי. כך נקבע בפסק-דין גולדברג:

"כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי נקבעו סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס, והוראותיו, לרבות אלה הנוגעות להתיישנות העבירות, יוצרות הסדר מיוחד לענין עבירות אלה. הסדר זה גובר על הסדר ההתיישנות הרגיל הקבוע בסעיף 9 לחוק."