מדינת ישראל נ' שרביט ראם

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של נהיגה כשהוא שיכור – עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

הנאשם הורשע כאמור, בכך שבתאריך 01.02.2011 נהג ברכב ובדוגמא של אויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול של 520 מ"ג.

2.הנאשם יליד 1986, הוא אוחז ברשיון נהיגה משנת 2004 ועברו מקל וכולל עבירת תעבורה אחת בלבד.

3.בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות מבחן, זאת לבקשת ב"כ הנאשם.

תסקיר שירות המבחן הינו תסקיר חיובי.

התסקיר מתאר את השתלשלות חייו של הנאשם, הוא מתאר אדם אשר ניתן לומר כי מנהל אורח חיים נורמטיבי, שירת בצבא שירות מלא כלוחם ושירות המבחן מוסיף כי ההליך המשפטי חידד לנאשם את חומרת מעשיו והשלכותיהם.

על פי התסקיר, הנאשם מועמד לקידום עבודתו באבטחה ולדבריו, עניין שלילת רשיון הנהיגה מעכב את קידומו.

שירות המבחן מתרשם כי ביצוע עבירה זו אינו מאפיין את התנהלותו של הנאשם בדרך כלל.

לאור האמור ולאור התרשמות שירות המבחן כי הנאשם מתפקד באופן תקין לרוב במסגרות חייו השונות, ממליץ שירות המבחן על צו פיקוח לתקופה של 6 חודשים, במהלכה ישתתף בסדנת תעבורה וצו של"צ בהיקף של 140 שעות, הוא ממליץ לשקול בחיוב המנעות משלילת רשיון נהיגה ממושכת ולהטיל שלילה על תנאי ארוכה ומרתיעה.

4.המחלוקת בין הצדדים בתיק זה הינה בשאלה האם יש לרדת במסגרת רכיב הפסילה בפועל מפסילת המינימום אשר קבע המחוקק לעבירה זו, פסילה בת 24 חודשים או כעתירת ב"כ המאשימה, להטיל פסילה בגובה פסילת מינימום זו.

5.ב"כ המאשימה מפנה לסעיף 39 א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], מפנה לחומרה ולמסוכנות של עבירת השכרות.

ב"כ המאשימה עותר להשתת פסילת המינימום ולא יותר ממנה וזאת למרות הריכוז הגבוה, אך לאור העובדה שבחובת הנאשם הרשעה אחת בלבד משנת 2004.

עוד מסכימה המאשימה לניכוי הפסילה המנהלית בת 30 יום.

לטענת ב"כ המאשימה, עונשי של"צ או עונשים אחרים אינם מהווים הצדקה להפחתה מפסילת המינימום. במקרה זה עותרת המאשימה להשית על הנאשם, בנוסף לפסילה בגובה פסילת המינימום גם מאסר מותנה על עבירות שכרות ונהיגה בזמן פסילה, פסילה מותנית וקנס והמאשימה אינה עותרת לשל"צ.

6.ב"כ הנאשם עותר לקבלת המלצת שירות המבחן.

ב"כ הנאשם מפנה לנסיבות ביצוע העבירה, מפנה לדברי הנאשם עוד מהרגעים הראשונים בהם נעצר על ידי שוטר.

ב"כ הנאשם מפנה לדוחות מהם עולים דברי הנאשם, מהרגע הראשון, על כי מדובר היה בהעברת הרכב "מחניה לחניה".

נטען כי לא מדובר בגרסה כבושה שעלתה בשלב מאוחר, אלא זוהי הגרסה מהרגע שהשוטר הגיע אל הנאשם.

לפיכך, נטען כי יש להתייחס לנסיבות ביצוע העבירה באור אחר.