מדינת ישראל נ' שרביט(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בביצוע עבירות תקיפה חבלנית של בת זוג, איומים, כליאת שווא, והיזק לרכוש במזיד.

2.הנאשם והמתלוננת אינם נשואים ולהם 2 ילדים קטינים וביום 11.7.09 אחז הנאשם בידה הימנית של המתלוננת, סטר לה בראשה ושבר את משקפי הראייה שלה ובהמשך איים עליה באומרו "תזהרי, את מתעסקת פה עם עולם תחתון לא איתי אני אתפוס אותך, אני אקבור אותך, אני אתפוס ממישהו מהמשפחה שלך ואקח לו את הנשמה."

3.כשבועיים לפני כן דהיינו ביום 24.6.09, כלא הנאשם את המתלוננת בדירתו בכך שכאשר הגיעו למקום עובדות סוציאליות בכדי לשוחח עמה, עצר הנאשם מהמתלוננת לפתוח את דלת הכניסה באומרו "תסתמי את הפה לא פותחים את הדלת".

4.מתסקיר שירות המבחן עולה מסכת חיים קשה ויחסים קשים בתוך הבית.

קצינת המבחן התרשמה כי מדובר בנאשם בעל צורך בשליטה ביחסים הזוגיים ומתקשה להתייחס לאשתו כאל אדם בעל מחשבות ורצונות נפרדים. קצינת המבחן ציינה כי ענישה מוחשית תצליח להציב גבול חיצוני ברור להתנהגות הנאשם זאת בהעדר גבולות ברורים מספיקים להתנהגותו. עוד נכתב בתסקיר כי קיימת סבירות גבוהה להשנות התנהגות אלימה מצד הנאשם גם בעתיד.

5.מטעם הנאשם העיד כבוד הרב שהכיר את בני הזוג עוד לפני נשואיהם והוא בקש לאפשר לו לטפל בנאשם ובזוגיות ובכך להקל בעונשו.

6.שמעתי גם את המתלוננת שעברה בינתיים טיפול עת שהתה במקלט בעקבות מעשי הנאשם שתוארו בכתב האישום וכיום יודעת היא להעריך עצמה יותר. המתלוננת בקשה כי גם הנאשם יעבור טיפול וללא טיפול היא לא הסכימה לחזרתו לביתו זאת על אף שבמהלך דיבורה היא בקשה לסלוח לו ובקשה להקל עמו.

7.באת כח המאשימה ציינה את חומרת מעשי הנאשם ואת התופעה שמתלוננות המותקפות מצד אחד על ידי בני זוגן ומגיעות מצד אחר לבית המשפט לבקש רחמים, באת כח המאשימה בקשה להטיל עונש מרתיע לנאשם הכולל מאסר בפועל ארוך ומאסר מותנה.

8.בא כח הנאשם ציין את עברו הלא מכביד של מרשו והפנה לבקשת המתלוננת להקלה בעונשו , להודאת מרשו המיידית וחסכון הזמן השיפוטי, לתקופה בה שהה הנאשם במעצר ללא זכויות ולכל יתר נסיבותיו האישיות ובנוסף לעובדה שזהו מאסרו הראשון של הנאשם.

בסוף דבריו בקש הסנגור להסתפק בתקופת מאסר נמוכה המגיעה לכדי תקופת מעצרו עד היום.

9.מעשיו של הנאשם חמורים ויש בהם מימד של ניצול לחולשת המתלוננת השוהה עמו בביתו ומטפלת בשני ילדיהם. לבי עם המתלוננת שמצד אחד, סופגת את מכותיו, עלבונותיו ואיומיו של הנאשם ומצד אחר, ובבואה לממש את זכותה להתלונן, נותרת היא ללא בעל ומפרנס ובכך נאלצת היא להגיע לבית המשפט בכדי לבקש רחמים על אותו אדם שפגע בה וגרם לה לשהות במקלט מספר חודשים.

10.אין ספק שהעונש הראוי לנאשם שביצע המעשים המתוארים בכתב האישום הוא מאסר בפועל. שמעתי את אמו של הנאשם שבקשה רחמים על בנה ובקשתה בתור אם מובנית אך אין בה כדי לסייע לבנה. לא שמעתי מהאם שמעוניינת היא כי בנה יעבור טיפול כלשהו, לא שמעתי כל טרוניה מצד האם להתנהגותו של הנאשם. גם את הנאשם שמעתי, הוא עסוק ברחמים עצמיים על מעצרו ועל העונש הצפוי לו ולמעשה, לא מתחשב כלל במתלוננת בה פגע.

11.עיינתי בטופס הרשעותיו הקודמות של הנאשם וזה כולל 3 הרשעות אחת מהן בעבירת תקיפת עובד ציבור ואחרת בעבירת איומים. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה שעברו של הנאשם אינו מכביד והוא אינו כולל עבירה כלשהי כלפי בת זוג.

12.התחשבתי בהודאת הנאשם המיידית שחסכה זמן שיפוטי יקר וחסכה מהמתלוננת האפשרות לבוא ולהעיד נגד בעלה. עוד התחשבתי בתקופה בה שוהה הנאשם במעצר וזה למעלה מ 5 חודשים ללא זכויות להן זכאי נאשם שהוא אסיר.

13.לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים והשיקולים החלטתי לדון את הנאשם לעונשים אלה:

א.מאסר בפועל למשך 20 חודשים החל מיום מעצרו 14.7.09.

ב.6 חודשי מאסר על תנאי אשר יופעלו אם יעבור הנאשם תוך 3 שנים מיום שחרור, אחת או יותר עבירות בהן הורשע בתיק זה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י' טבת תש"ע, 27/12/2009 במעמד הנוכחים.