מדינת ישראל נ' שפדוב ואח'

החלטה

פתח דבר

כנגד הנאשם ונאשם נוסף הוגש כתב אישום, במסגרתו הואשם הנאשם שלפניי בשני אישומים. האישום הראשון מייחס לו מעשי פזיזות ורשלנות בקשר להחזקת מאות כדורי סיאליס ויאגרה ולויטרה מפרים לשם מסחר בהם ברכב ביום 16.3.10. האישום הנוסף, עניינו בהחזקה ומכירה של כדורים מפרים וכן מעשי פזיזות ורשלנות בקשר למסירת כדורים מפרים לנאשם הנוסף לשם מכירתם ביום 21.10.10.

בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם טענת אין להשיב לאשמה ביחס לאישום הראשון. לטענתו החיפוש שנעשה ברכב, במסגרתו נמצאו ונתפסו הכדורים, היה בלתי חוקי, באופן המחייב את פסילת הכדורים שנתפסו במסגרת אותו חיפוש. בנוסף נטען כי תשאולו של הנאשם במהלך החיפוש מהווה תוצר מתוצרי החיפוש ואף אותו יש לפסול. כן נטען כי עיכובו של הנאשם לא היה חוקי, שכן אין בחומר הראיות תשתית ראייתית לקיומו של חשד לביצוע עבירה על ידי הנאשם, וכי ממילא לא בוצע עיכוב כדרישתו בדין. ואחרון, נטען כי נפגעה זכות ההיוועצות של הנאשם. לשיטת ב"כ הנאשם כל הראיות הנוגעות לסוגיות האמורות הובאו במסגרת פרשת התביעה, כך שניתן להכריע בטענותיו כבר בשלב זה, ודי בראיות שהובאו בפרשת התביעה כדי להביא למסקנה שלא היה בסיס חוקי ומשפטי לחיפוש ברכב על כל המשתמע מכך.

המאשימה מצידה טוענת כי היה קיים בסיס חוקי לביצוע החיפוש ברכב ולעיכובו של הנאשם, וממילא רואה היא בכל הראיות הנגזרות מהליך החיפוש ראיות קבילות וכשרות.

הראיות הנוגעות לחיפוש ברכב

ראיות המאשימה בכל הנוגע לאישום הראשון הוגשו בהסכמה ללא עדים, וכוללות דו"ח פעולה ותפיסה ודו"ח עיכוב שערך השוטר רועי מועלם (להלן: "השוטר") ביום 16.3.10, וכן את הודעת הנאשם מאותו היום – ת/22, ת/23 ות/1 בהתאמה.

כעולה מדו"ח הפעולה, ביום 16.3.10 נערכה בדיקה שגרתית של רכבים חולפים ברחוב ראש פינה בתל- אביב. רכב בו נהג הנאשם ובו ישב אדם נוסף עבר במקום. הרכב חלף, והשוטר לא הספיק לעכבו לבדיקה במחסום, אך הספיק לבדוק במסוף את פרטי הרכב לפי מספרו. במסוף המשטרתי צוין כי "הרכב דרוש לחקירה לקניין רוחני מתאריך 18.10.09". השוטר הודיע בקשר לאחראי במחסום בהמשך הכביש, וזה עיכב את הרכב. בבדיקה שערך השוטר נמצא כי הנאשם הוא בנו של בעל הרכב. בדו"ח הפעולה ציין השוטר: "בשל חוסר האפשרות לבצע חיפוש ברכב במקום בו עוכב ומאחר ולא הצלחנו לתפוס בטלפון את המחלק...נהג הרכב אישר בחתימתו נסיעה...עד למחוז לצורך חקירה ותפיסת הרכב". לדו"ח הפעולה צורף אישור בחתימת הנאשם לקחת את הרכב לתחנת המשטרה לצורך בדיקה (ת/22).

השוטר עיכב את הנאשם בציינו "דרוש חקירה לקניין רוחני – רכב בו נהג". הנאשם הצהיר בתגובתו כי אינו מבין מדוע עוכב (ת/23).

החיפוש ברכב נערך בתחנת המשטרה בנוכחות קצין ממחלק קניין רוחני. לאחר בדיקת פרטי הרכב במסוף פעם נוספת על ידי הקצין, ניתנה הנחייה לחפש כדורי ויאגרה וסיאליס (ת/22).

השוטר פירט את הממצאים שכללו כדורים מפרים כמפורט בכתב האישום וממצאים נוספים.

השוטר ציין כי במהלך החיפוש טען הנאשם להגנתו טענות כמפורט בדו"ח הפעולה (ת/22).

חקירת הנאשם נערכה באותו יום בשעות הערב, ולאחר היוועצות בעורך דין הוא שמר על זכות השתיקה (ת/1).

חוקיות החיפוש ברכב – הפן המשפטי

ההסדרים הנוגעים לחיפוש ללא צו קבועים במספר הוראות חוק, שהתנאים והדרישות בהן נבדלים זה מזה.

בכל הנוגע לביצוע חיפוש ברכב ועיכובו לשם כך, קיים הסדר קונקרטי בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). אעיר כבר עתה כי הסדר זה הוא ההסדר החל על החיפוש ברכב שלפניי, ואני מפנה בהקשר זה לדברי השופט רובינשטיין בבש"פ 1636/13 ‏קאניאוונג נ' מדינת ישראל, לפיהם:

"לגבי החיפוש ברכב חלה אף לדעתי לכאורה הוראת סעיף 71 לחוק המעצרים העוסקת ספציפית בחיפוש ברכב במקרה של "יסוד סביר לחשד" (וכן רע"פ 2178/12 סקייריס נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין סקייריס")).

סעיף 71 לחוק המעצרים, שכותרתו "עיכוב רכב לשם חיפוש", מורה:

"היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חיפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור".

סעיף 71 הנזכר מונה שני תנאים לעיכוב הרכב לצורך חיפוש וביצוע חיפוש ברכב: הראשון, קיומו של יסוד סביר לחשד שהתבצעה עבירה בת מעצר היינו עוון או פשע. השני, התרשמות השוטר כי יש צורך בביצוע חיפוש ברכב לאיתור העבריין, הקורבן, או ראייה הקשורה בעבירה.