מדינת ישראל נ' שער

הכרעת דין

כתב-האישום

1.כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); וכן הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק למניעת הטרדה מינית). בהתאם לנטען בכתב-האישום, ביום 19.11.2010 באזור השעה 06:30, טיילה המתלוננת בגן הארכיאולוגי בשכונת פסגת זאב בירושלים. הנאשם ששהה במקום, החל ללכת בעקבותיה. הנאשם צעק לעבר המתלוננת וכשזו הסתובבה אליו, הוא הפשיל את מכנסיו, החזיק את איבר מינו בידו ושאל אותה אם היא רוצה "למצוץ לו". על-אף שהמתלוננת הביעה את מורת רוחה מההצעות, המשיך הנאשם ושאל אותה אם היא אוהבת "שגומרים לה בפה" ושאל אותה אם היא רוצה "להעמיד לו". לפי הטענה, במעשיו האמורים הציע הנאשם למתלוננת הצעות חוזרות בעלות אופי מיני המופנות לאדם שהראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות, וכן ביצע מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו.

יריעת המחלוקת והמענה לאישום

2.ההגנה אינה חולקת על עצם האירוע ופרטיו כפי שהם מתוארים בכתב-האישום. המחלוקת היא בשאלה האם הנאשם הוא אשר ביצע את המעשים. בתשובתו לכתב-האישום כפר הנאשם במיוחס לו. הנאשם אישר כי שהה בגן הארכיאולוגי בשכונת פסגת זאב בשעות הבוקר ביום הנקוב בכתב-האישום (19.11.2010), וכי נעצר שם על-ידי שוטרים שהגיעו למקום. עם זאת, לטענת הנאשם, הוא לא האדם שביצע את המעשים ומדובר בטעות בזיהוי.

מהלך התיק והעדויות שנשמעו במסגרתו

3. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 30.5.2013 נשמעו שני עדי תביעה: המתלוננת וכן השוטר נדב פלד (להלן: השוטר פלד). עוד נשמעה עדות הנאשם. המשך הדיון נדחה דחייה קצרה בת מספר ימים, על-מנת לאפשר הידברות בין הצדדים טרם שמיעת הסיכומים בעל-פה. עד אותו שלב, יוצג הנאשם על-ידי עו"ד נחום מטעם הסנגוריה הציבורית.

בפתח הישיבה מיום 4.6.2013, הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסדר מוסכם. על-אף שהישיבה יועדה לשמיעת סיכומים בעל-פה, עתר הנאשם להחליף את ייצוגו ולהעמיד לעצמו עורך-דין חדש מטעמו, עו"ד קרויזר. זאת ועוד; על-אף שההגנה הכריזה "אלה עדיי" בישיבה הקודמת, ביקש הנאשם מפי עו"ד קרויזר לדחות את הדיון, ולאפשר לו להביא עדים נוספים מטעם ההגנה. המאשימה הותירה זאת לשיקול-דעת בית-המשפט. בהחלטתי מאותו היום, קבעתי כי לפנים משורת הדין, על-מנת שלא להותיר בנאשם תחושה כי לא הביא את כל הראיות העומדות לרשותו, וכן מבלי שיש בכך כדי להביע עמדה כאילו ייצוג הנאשם עד אותו שלב לקה בחסר כלשהוא, יוחלף הייצוג והדיון יידחה על-מנת לאפשר לנאשם להביא את עדיו, לפי בקשתו. בסופו של דבר, בישיבה מיום 11.6.2013 הובאה לעדות מטעם ההגנה אשת הנאשם בלבד, ומיד לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל-פה.

עיקרי העדויות ובחינת אמינותן במבט-על

העדויות מטעם התביעה

4.המתלוננת, עדת תביעה מס' 1, הינה בת 32 ומתגוררת בשכונת פסגת זאב. המתלוננת העידה כי בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום היה בחזקתה כלב בוקסר והיא נהגה לטייל עימו בשעות שש או שש וחצי בבוקר. ביום הנקוב בכתב-האישום (19.11.2010), בערך בשעה 06:30-06:40 בבוקר, הגיעה המתלוננת עם הכלב לטיול בגן הארכיאולוגי בפסגת זאב. הפארק היה ריק מאנשים. הכלב החל לנהום. המתלוננת הסתובבה וראתה בחור מאחוריה, שלאחר מכן נעלם לתוך הפארק. המתלוננת תיארה את הבחור כבן 18-20; בגובה 1.70 מטר בערך; שיער שחור קצר; לובש ג'ינס כחול וקפוצ'ון לבן. המתלוננת הוסיפה לטייל עם הכלב למשך מספר דקות נוספות, וראתה את אותו בחור יושב על ספסל בפארק. הפארק מצוי על גבעה, והירידה ממנו מפותלת. המתלוננת יצאה מהפארק והחלה להתקדם בירידה, ואז שמעה גבר צועק לעברה. היא הסתובבה וראתה את אותו בחור שראתה פעמיים קודם לכן בפארק, עומד על הגדר (לדברי המתלוננת, מדובר בגדר אבן שמקיפה את הפארק וגובהה כמטר וחצי). המרחק בין המתלוננת שעמדה בדרך היורדת מהפארק, לבין הבחור שעמד על הגדר המקיפה את הפארק, היה לדברי המתלוננת כ- 10 עד 15 מטרים. הבחור ניצב על הגדר, מכנסיו היו מופשלים עד ברכיו ללא תחתונים והוא "שיחק" עם איבר מינו, כך בלשון המתלוננת. כשהתבקשה המתלוננת להסביר את כוונתה במילה "שיחק", הדגימה המתלוננת תנועה של הזזת היד הלוך ושוב (עמ' 5). הבחור צעק לעבר המתלוננת, הציע לה "למצוץ לו" ואמר למתלוננת אם היא אוהבת ש"גומרים לי בפה ואם אני רוצה להעמיד לו את איבר מינו", ודברים נוספים שהמתלוננת העידה כי היא לא זוכרת את נוסחם המדויק אך "באותו כיווּן" (עמ' 5). לטענת המתלוננת, היא השיבה לבחור אם הוא רוצה שהיא תשלח את הכלב שלה כנגדו, וצעקה לו שהיא מתקשרת למשטרה. המתלוננת צלצלה למשטרה בטלפון הנייד שלה. הבחור הוסיף לעמוד על הגדר ולצעוק משפטים מהסוג שפורט. לדברי המתלוננת, בערך דקה או שתיים לאחר שהיא צעקה לעבר הבחור שהמשטרה בדרך, הוא לבש את הבגדים שלו, ירד מהגדר לכיוון המוביל לתוך הפארק ונעלם מטווח ראייתה של המתלוננת. לשאלת בא-כוח המאשימה האם המתינה למשטרה במקום, השיבה המתלוננת כי כשצלצלה למשטרה אמרו לה שהיא יכולה ללכת הביתה, וכי לאחר מספר דקות צלצלו למתלוננת מהמשטרה ועדכנו אותה שנשלחה ניידת (עמ' 6).

המתלוננת נחקרה במשטרה באותו היום (19.11.2010) בשעה 09:06 ומסרה את הודעתה (נ/ 1). כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 9.12.2010, נערך למתלוננת מסדר זיהוי תמונות בנוכחות סנגור. המתלוננת זיהתה את תמונת הנאשם. לטענות ההגנה כנגד אמינות הזיהוי, אתייחס בהמשך הדברים.

5.באופן כללי, אומר כי המתלוננת עשתה עליי רושם אמין ומשכנע. ראשית, התרשמתי כי על-אף שהמתלוננת חוותה חוויה שאינה נעימה (כאמור, ההגנה אינה חולקת על עצם האירוע ואופן התרחשותו), היא שלטה בעצמה במהלך כל האירוע, והדבר משליך על יכולתה לזכור את פרטיו. כך למשל, כאשר הבחור עמד על הגדר והמתלוננת עמדה במרחק של 10-15 מטר ממנו כשהוא משחק באיבר מינו ומציע לה הצעות מיניות באופן בוטה, היא לא פחדה לאיים על הבחור כי תשלח לעברו את הכלב שלה ואף הודיעה לו כי היא מצלצלת למשטרה וכך עשתה. שנית, משאלות שנשאלה המתלוננת באולם הדיונים, נוכחתי לדעת כי אומדני המרחק והגובה של המתלוננת - טובים (עמ' 6-7 לפרוטוקול). שלישית, התרשמתי כי המתלוננת היתה זהירה בעדותה והשתדלה לדייק בפרטים כפי שהשתמרו בזיכרונה מיום האירוע. כך למשל, המתלוננת העידה כי אינה זוכרת שבעת האירוע ראתה כיפה על ראשו של הבחור (עמ' 9). זאת, על-אף שבתמונה שזיהתה במסדר זיהוי התמונות, ניתן להבחין בכיפה על הראש ולכך אשוב ואתייחס בהמשך הדברים. או למשל, לשאלה האם היה ריח של אלכוהול, השיבה המתלוננת בשלילה, תוך שהוסיפה כי בשום שלב לא היתה מספיק קרובה לבחור (עמ' 6).

6.השוטר פלד, עד תביעה מס' 2, שימש כראש משמרת סיור-בוקר ביום האירוע. הוא החל את משמרתו בשעה 07:00. בתחילת המשמרת, קיבל השוטר פלד דיווח מהמוקדנית לניידת הסיור בה ישב ביחד עם שוטר מג"ב נוסף. בהתאם לדיווח, התקשרה למשטרה מודיעה שהיתה בטיול בפארק עם הכלב שלה, ודיווחה כי בחור עם ג'ינס כחול, חולצה לבנה, ושיער שחור קצר הטריד אותה מינית בפארק, "שאל אותה אם היא רוצה לבצע בו מין אוראלי ושתגמור לו בפה" (עמ' 14). לטענת השוטר פלד, הוא קיבל את הדיווח בדיוק כאשר יצא מהתחנה בניידת הסיור. מרחק הנסיעה מתחנת המשטרה לפארק ללא עיכובים הוא חמש דקות נסיעה. השוטרים נסעו לכיוון הפארק וכעבור שתיים-שלוש דקות פגשו במתלוננת בשדרות משה דיין בקרבת הכניסה לפארק. המתלוננת מסרה שהיא עזבה את הפארק והבחור נשאר שם. השוטר פלד החנה את הניידת, והוא ושוטר המג"ב נכנסו דרך הכניסה הראשית לתוך הפארק והחלו בסריקות רגליוֹת. בעדותו ציין השוטר פלד כי מדובר בפארק "די גדול" הבנוי ממדשאות כך שלא ניתן לסרוק את כולו במבט אחד; כי היה מדובר בשעת בוקר מוקדמת בסביבות 07:05; וכי אותה עת הפארק היה ריק מאנשים (עמ' 15). לאחר כעשר דקות, לקראת סיום מלאכת סריקת שטח הפארק, הבחין השוטר פלד בבחור שעמד עם הגב אל שני השוטרים, לבוש בג'ינס כחול וחולצה לבנה. יצוין כי בהמשך העדוּת בבית-המשפט, אמר השוטר פלד כי הבחור לבש קפוצ'ון לבן (עמ' 15, 16, 21) וכך נכתב גם בדו"ח הפעולה ת/ 4.

אין מחלוקת בין הצדדים על עצם העובדה כי הבחור שהשוטרים ראו בפארק היה הנאשם. לטענת השוטר פלד, מרחוק ניתן היה להבחין שמשהו "לא תקין, היה נראה שהוא מתנענע, עושה משהו עם עצמו" (עמ' 15). שני השוטרים התקרבו לנאשם בשקט, בהליכה מבצעית, משני צידיו של הנאשם (עמ' 16, 22). לטענת השוטר פלד, הנאשם לא הבחין בהם אף כאשר היו במרחק של כשלושה מטרים ממנו. מאותו מרחק, הבחין השוטר פלד - שכאמור התקדם מהצד ולדבריו ראה את צידי הגוף של הנאשם ואת הפרופיל שלו - כי איבר מינו של הנאשם בחוץ, המכנסיים מופשלות קצת ללמטה והוא מאונן. בשלב מסוים, כאשר השוטרים היו במרחק של פחות משלושה מטרים מהנאשם, הוא פתאום הבחין בשוטרים ואז ניסה במהירות לסגור את המכנסיים ולרוץ. השוטר פלד ריתק אותו לרצפה וכבל את ידיו באזיקים. מיד לאחר מכן, הודיע השוטר פלד לנאשם כי הוא עצור. הנאשם ענה כי יצא לנשום אוויר. השוטר פלד העיד כי נדף מפיו של הנאשם ריח של אלכוהול (עמ' 16), וכך נרשם גם בדו"ח הפעולה (ת/ 4).

7.השוטר פלד מסר בבית-המשפט עדות אמינה בבסיסה. ניכר היה כי הוא משתדל לדייק בתשובותיו. הוא העיד כי הוא זוכר עד היום בעיקר את השלב בו הבחין בנאשם בפארק (עמ' 22). הוא הקפיד שלא למסור תשובה לשאלות שהתשובה להן לא השתמרה בזיכרונו, בשים לב לכך שחלפו כשנתיים וחצי מאז האירוע (ראו למשל: עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 15 ואילך). ודוק, קיים פער זמנים בין השעות אותן ציין השוטר פלד בעדותו בבית-המשפט, לבין השעות שצוינו על-ידו בדו"ח הפעולה אותו מילא בתחנת המשטרה (ת/ 4). השוטר פלד נחקר על כך בחקירתו הראשית והנגדית, ואתייחס לכך ביתר הרחבה בהמשך הדיון.

העדויות מטעם ההגנה

8.הנאשם בחר למסור עדות במשפט. מעדותו בבית-המשפט וכן מהודעתו המשטרתית ת/ 1 באמצעותה רענן הנאשם את זכרונו, עולה כי בלילה שלפני הבוקר הנדון בכתב-האישום, ישב הנאשם במועדון או בבר בעיר ירושלים ביחד עם אשתו ועם אחיו. הנאשם מאשר כי שתה שם אלכוהול. לדברי הנאשם, השלושה יצאו מהבר בערך בשעה 05:00 בבוקר, לאחר שלא ישנו כל הלילה (עמ' 26). אשתו של הנאשם חזרה לביתם, ואילו הנאשם ליווה את אחיו לביתו שבאותה שכונה (פסגת זאב). לאחר מכן, שב הנאשם לביתו, שוחח עם אשתו ולאחר מכן אמר לה שהוא עולה לפארק. לפי עדות הנאשם, שעת יציאתו מהבית היתה 06:40 - 06:50 (ת/ 1; עמ' 26). מרחק ההליכה מהבית לפארק הוא כ- 3 עד 5 דקות. לדברי הנאשם, לפארק שלוש כניסות. הוא נכנס לפארק מהכניסה הקרובה לביתו. הנאשם התיישב על הספסל למספר דקות "לעשות חושבים", וקם להתפנות "איפה הגדר". פתאום שמע רעשים ושני שוטרים קפצו עליו בריצה. הוא הסתכל אחורה, לא הבין מה קורה, והרגיש צורך לברוח. הוא לא הספיק לעשות זאת, שכן השוטרים קפצו עליו וריתקו אותו לרצפה (עמ' 25). כשהיה בפארק לא ראה אף אדם, וממילא לא פגש במתלוננת ולא ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב-האישום (עמ' 25).

9.באופן כללי התרשמתי כי עדותו של הנאשם מגלה טפח ומכסה טפחיים וכי היא התאפיינה בעמימות. אף בהתחשב בכך שחלפו כשנתיים וחצי מאז האירוע הנדון, ניתן היה לצפות כי הנאשם יזכור פרטים מאותו היום שבו לטענתו נעצר בלא עוול בכפו. אף-על-פי-כן, הנאשם טען כי "אותו יום לא נחרת לי בראש מלבד זה שמאשימים אותי במשהו שזה לא אני" (עמ' 26 לפרוטוקול). כך למשל, הנאשם טען כי הגיע לפארק כי חיפש מקום שקט "לעשות חושבים" עם עצמו עקב קשיים, אולם השיב מספר פעמים כי אינו זוכר מה הטריד את מחשבותיו אותה עת, או באילו קשיים היה נתון. הנאשם אישר כי שתה במועדון אך השיב תחילה כי אינו זוכר מה שתה (עמ' 27).