מדינת ישראל נ' שעיה

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 20.02.11 בשעה 13.32 או בסמוך, ברחוב אלנבי 35 תל אביב, הפריע הנאשם לתנועה, בניגוד לתקנה 71 (1) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת שני נקר. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, השוטרת הגיעה למקום והבחינה ברכב הנאשם כאשר הוא עומד ללא נהג בנתיב הנסיעה הימני מתוך 2 נתיבים. כאשר רכבו של הנאשם מהווה הפרעה לתנועה, כאשר הוא חוסם נתיב אחד משנים. התנועה במקום היתה ערה.

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח היתה: "הורדתי סחורה לחנות, לא הפרעתי לתנועה ניפגש בבית המשפט. תבואי לשופט תאמרי לו שעצרת סוחר סמים".

בבית המשפט טען הנאשם כי הוא עובד כמחלק סחורה, לדבריו באותו יום הגיע למסור קרטון ולזוז. השוטרת ראתה אותו עוצר, הנאשם הדליק 4 וינקרים וירד את הרכב. לדבריו "יש מקרים ששוטר רואה שאתה עובד" ומאפשר זאת. מדובר ב"עניין של חצי דקה". לפני שהנאשם עצר הוא ראה את השוטרת במראה ואז ירד את הרכב. כאשר ניגש חזרה לאוטו וכבר ישב על כיסא הנהג השוטרת ביקשה רישיונות. בחקירה נגדית הודה כי המקום בו עצר אסור בעצירה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת.

הנאשם טעון שתי טענות הגנה. הראשונה שהוא לא גרם להפרעה לתנועה והטענה השנייה עליה ביסס את מרבית הגנתו הייתה טענה כי ירד, כאשר השוטרת ראתה אותו יורד לדקה בלבד. ובעבר כאשר עצר במקום שוטרים ביקשו ממנו להזיז את הרכב וכך עשה ללא ורך ברישום דו"ח. טענות אלו דינן להידחות.

טענתו הראשונה לא הוכחה וכל שעשה הנאשם הוא ציון ההעובדה כי לא הפריע. הנאשם כדי להוכיח טענה זו היה צריך להביא צילום של המקום או להביא כל דבר אחר היכול להוכיח כי חסימת נתיב אינה מפריעה לתנועה. דבר זה לא נעשה.

לגבי טענתו השנייה של הנאשם לפיה הוא עצר לדקה תוך שהשוטרת רואה אותו, והיה עליה לכרוז לו להזיז את רכבו. הנאשם בעצמו בחקירה הנגדית הודה בבית המשפט כי הוא עצר במקום אסור. הנאשם ביקש לאמץ להגנתו את שיקול הדעת של השוטרת האם הוא היה לקוי שמא תקין. מעדותה של השוטרת בפני לפיה היא הגיעה למקום, ראתה את רכבו של הנאשם עוצר במקום ללא אורות מהבהבים ולכן החליטה לרשום לו דו"ח. עדות זו לא נסתרה. שיקול הדעת של השוטרת על פניו נראה סביר ובנסיבות אלו לא מצאתי כי לנאשם עומדת הגנתו. לא מצאתי מקום להעדיף את שיקול הדעת של הנאשם על פני זה של השוטרת.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטרת, לה אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"א מר' חשוון תשע"ב , 08 נובמבר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: