מדינת ישראל נ' שעבאן(אסיר) ואח'

החלטה

בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

כנגד המשיב 1 הוגש כתב אישום בת"פ 48462-05-12, וכנגד המשיבים 2 ו- 3 הוגש כתב אישום בת"פ 48487-05-12. בשני כתבי האישום מיוחסות למשיבים עבירות של תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר, לפי סעיף 382 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, חבלה כשעבריין מזוין, לפי סעיף 335 (א)(1) וסעיף 333 לחוק הנ"ל, חבלה או פציעה ע"י שניים או יותר, לפי סעיף 335 (2) וסעיף 334 לחוק הנ"ל, וחבלה ע"י שניים או יותר, לפי סעיף 335 ( א)(2) וסעיף 333 לחוק הנ"ל.

לפי הנטען בעובדות כתבי האישום, ביום 12/5/12, בשעה 21:30 לערך, בסכנין, הגיעו המשיבים, ברכב שהיה נהוג אותה שעה ע"י המשיב 2, לבית הוריו של ריאד סייד אחמד ( להלן – "המתלונן " ), בעלה של חלאל סייד אחמד, עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה בסכנין, ומשהבחינו במתלונן נוהג ברכבו חסמו את נתיב נסיעתו, ירדו מרכבם וניגשו לרכב המתלונן, תוך שהם קוראים לעברו " איפה אשתך, לאן לקחה את אחותנו ", המשיבים 1 ו- 3 פתחו את דלת הנהג של רכב המתלונן והיכו את המתלונן באמצעות מקלות בחלקי גופו השונים, משכו והוציאו אותו מהרכב, והמשיכו להכותו במקלות ובאגרופים וגרמו לו, עקב כך, שבר בבסיס גליל אמצעי באצבע, כאבים בצוואר, במרפק ובכף ידו השמאלית. משחשו אחיו של המתלונן, עבדאללה סייד אחמד, ואחיינו, איאד סייד אחמד, לעזרת המתלונן, וניסו להרחיק את המשיבים 1 ו- 3 ממנו, נשך המשיב 1 את איאד בידו השמאלית, והמשיב 2 הצטרף למשיבים 1 ו- 3, נטל מוט ברזל מרכבו והכה באמצעותו את עבדאללה, בחלקי גופו השונים, והמשיב 1 דחף את עבדאללה והפילו ארצה. כתוצאה ממעשי התקיפה הנ"ל נגרמו לאיאד סימן נשיכה באמה ימנית, ולעבדאללה פצע בברך שמאלית, פצע שפשוף בקרסול, הגבלה בתנועות הצוואר ורגישות במישוש.

שלושה יסודות, שבהצטרפותם יחד יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, בהתאם למצוות המחוקק, בסעיף 21 לחסד"פ ( סמכויות אכיפה – מעצרים ), תשנ"ו – 1996: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, קיומה של עילת מעצר, והעדר אפשרות לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים, אשר יקיימו אחר צורכי המעצר, מחד, ושפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה מזו שבהשמתו מאחורי סורג ובריח, מאידך.

"ראיות לכאורה", משמע, קיומן של ראיות אשר מקימות סיכוי סביר כי הנאשם יורשע, בסופו של הליך בירור האשמה, במיוחס לו. אלה ראיות הטומנות בחובן פוטנציאל סביר להרשעת הנאשם.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים שבפניי.

בהחלטה מיום 30/5/12 הוריתי על קבלת תסקיר מעצר, בעניינם של שלושת המשיבים, וקבעתי דיון ליום 13/6/12. שירות המבחן הגיש בקשה לדחות את מועד הדיון ליום 24/6/12, לשם הגשת תסקירי המעצר, ובישיבת יום 13/6/12 הוריתי על דחיית הדיון, על מנת לאפשר הגשת תסקירי מעצר, ליום 19/6/12. לישיבת 19/6/12 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 1 בלבד, והסנגור הצהיר כי שירות המבחן לא ביקר כלל את המשיבים 2 ו- 3 במקום מעצרם, וציין כי החלופה שהמשיבים 2 ו- 3 יציגו הינה אותה חלופת מעצר שתוצג בעניינו של המשיב 1, ואשר נבחנה על ידי שירות המבחן, בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב 1, והינה מעצר בית מלא בבית אחותם של המשיבים, בכפר מג'אר, בפיקוחה של זו, של חמה ושל שני דודיהם של המשיבים. ב"כהמשיבים ביקש לדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ללא תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים 2 ו- 3. בהחלטה מהדיון הנ"ל הוריתי לדון בבקשה ולא להורות על דחייה נוספת לצורך קבלת תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים 2 ו- 3.

שירות המבחן, בתסקיר המעצר בעניינו של המשיב 1, ציין כי המשיב הינו בן 32, נשוי, מתקשה לשלוט בכעסיו, ממזער מחלקו באירוע, וטען כי לא הייתה לו כל כוונה פלילית, אלא שהאירוע התפתח ללא כל שליטה מצידו עליו. שירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות המעשים ע"י המשיב הינו גבוה, ובחן את החלופה שהוצעה ע"י המשיב, שהינה מעצר בית בבית אחותו של המשיב בכפר מג'אר, בפיקוח אחותו, אשתו ושני דודיו, שעבאן עומר ומאגד, וציין כי המפקחים הנ"ל גילו הזדהות עם עמדתו הקורבנית של המשיב והתקשו לגלות עמדה ביקורתית כלפיו, והגיע למסקנה כי המפקחים הנ"ל לא מסוגלים להציב למשיב גבולות, ולכן, ולאור המרחק הגיאוגרפי הקצר בין כפר מג'אר לבין מקום מגורי המתלונן, בסכנין, שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב מהמעצר.

בטיעוניו לבקשה, טען ב"כ המבקשת לחומרת מעשיהם של המשיבים, הנטענים בכתבי האישום, נוכח נסיבות ביצוע העבירות, המניע שעמד בבסיס המעשים, ונזקי הגוף שנגרמו לקורבנות העבירה, והוסיף כי למשיב 1 יש עבר פלילי, והעדר עבר פלילי בעניינם של המשיבים 2 ו-3 אינו מהווה חסינות מפני הצורך במעצרם נוכח המסוכנות הנשקפת מהם לאור חומרת העבירות, כאמור, והוסיף כי המפקחים שהוצעו לא מסוגלים להשגיח על המשיבים, לנוכח תנאי המגורים של אחותם של המשיבים, גילו ומצבו הרפואי של חמה, אחד המפקחים, ולנוכח המרחק הקצר בין מג'אר לבין סכנין, אין המדובר בחלופת מעצר ראויה, ועתר לעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

ב"כ המשיבים טען כי בניגוד לאמור בתסקיר המעצר בעניינו של משיב 1, המרחק בין כפר מג'אר לבין העיר סכנין אינו קצר, וכי העובדה לפיה המשיב 1 מזער את חלקו באירוע או כפר בביצוע העבירות לא אמורה להוות שיקול רלבנטי לעניין מסקנת שירות המבחן שעה שהמשיב טוען לחפותו, והוסיף כי החלופה המוצעת ראויה, לנוכח העובדה כי למפקחים אין עבר פלילי, אחד מהם פנסיונר משטרה המבין את משמעות הדבר והאחריות המוטלת על מפקח, וכי המפקחים ישגיחו על המשיבים בכל שעות היממה, כל אחד לפי זמנו הפנוי, כאשר העיקריים הינם אחותם של המשיבים וחמה, מר עבדאללה הייב.

העבירות בגינן עומדים המשיבים לדין הינן עבירות אלימות, שבוצעו באכזריות, תוך שימוש בכלי נשק קר, ע"י מספר שותפים לעבירה. כתוצאה ממעשי הבריונות שביצעו, לכאורה, המשיבים, נגרמו למספר קורבנות עבירה נזקי גוף חמורים, לרבות שבר, שנגרם למתלונן. המניע שעמד בבסיס מעשי הבריונות הנ"ל הינו העובדה כי אשתו של המתלונן מטפלת בעניינה של אחותם של המשיבים, בעבודתה בלשכת הרווחה. כלל הנסיבות האלה, היינו, טיב העבירות, האכזריות בביצוען, מספר השותפים לביצוע העבירות, מספר קורבנות העבירה, נזקי הגוף שנגרמו, והמניע לביצוע העבירות, מקימות עילת מעצר של מסוכנות, במדרג גבוה. המשיבים לימדו על עצמם כמי שנוטלים את הדין לידיים, הפגינו תעוזה חריפה ומסוכנות, ופגעו במתלונן ובאחרים בשל עיסוקה של אשתו של המתלונן.

קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אינו מייתר בחינת אפשרות שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים, אלא מחייב זאת. זו היא מצוות המחוקק, בסעיף 21 לחסד"פ הנ"ל. על בית המשפט לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותם של המשיבים, בתנאים מגבילים, ובכך לקיים אחר מטרת המעצר, מחד, ולהפחית ממידת הפגיעה בחירותם של המשיבים, שנהנים מחזקת החפות.

המשיבים מבקשים לשחררם בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא, בבית אחותם, גב' עביר הייב, בכפר מג'אר, בפיקוחה של זו ושל חמה, מר עבדאללה הייב, ושני דודיהם של המשיבים, שעבאן עומר ומאגד.

למשיב 1 עבר פלילי מכביד. הוא הורשע בעברו בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים, תקיפת קטין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ניסיון לפציעה כשעבריין מזוין והחזקת סכין שלא כדין. משיב 1 נדון, בגין הרשעותיו הקודמות הנ"ל, לעונשים שונים, לרבות לעונשי מאסר בפועל, לא היה בהרשעותיו הקודמות של המשיב 1 ובעונשים שהושתו עליו, כאמור, כדי להביאו לחדול ממעשי עבירה, והוא נמצא, כך לכאורה, מבצע את עבירות האלימות המיוחסות לו בתיק היום. יתרה מזאת, הרשעתו הקודמת האחרונה של המשיב, שהייתה בעבירות של איומים והפרעה לשוטר, הייתה בסוף שנת 2010, וערעור בעניין זה התקיים בפברואר 2011, והוא נדון, בין היתר, לעונש של מאסר בפועל של 12 חודשים, כולל הפעלה של מאסר מותנה. כך, שהוא ביצע, לכאורה את העבירות נשוא התיק בפניי, זמן קצר לאחר שחרורו מהמאסר בפועל הנ"ל. הדבר מלמד על מידת מסוכנותו של משיב זה, על אי הפנמת לקח, על הסיכון להישנות מעשי אלימות, ועל כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו זו, ע"י שחרורו בחלופת המעצר שהוצעה, שעניינה מעצר בית. משיב זה לימד על עצמו כי לא נרתע מביצוע עבירות, והעבירות נשוא התיק שבפניי אינן בבחינת כשלון יחיד שלו, אלא שהוא צבר לחובתו עבר פלילי, שעיקרו בעבירות אלימות ואיומים.

למעלה מכך, עיינתי בחומר החקירה וניתן לקבוע כי משיב 1 היה הדומיננטי מבין שלושת המשיבים, בביצוע העבירות הנ"ל, וחלקו היה העיקרי בקשר השותפות שבין השלושה. המתלונן, ד"ר ריאד סייד אחמד, ציין, בהודעתו במשטרה מיום 13.5.12, כי משיב 1 היה זה שפנה אליו ושאל אותו היכן אשתו. כך גם משיב 3 ציין, בחקירתו מיום 15.5.12, כי משיב 1 היה זה שפנה ראשון אל המתלונן, במפגש ביניהם בכביש (עמוד 2 שורה 11), והמשיב 2 ציין, בחקירתו מיום 15.5.12, כי משיב 1 התחיל לתקוף את המתלונן עוד זה יושב ברכבו, וכשיצא המתלונן מהרכב, המשיך משיב 1 לתקוף אותו גם באמצעות מקל, בכל חלקי גופו, והוסיף כי גם הוא ומשיב 3 נטלו חלק בתקיפתו של המתלונן, אך המשיב 1 היה פעיל בכל מעשה התקיפה (עמוד 2 שורות 10-14). משיב 3 ציין בחקירתו המאוחרת יותר מיום 15.5.12, כי לאחר שפגשו במתלונן, ולאחר שהחל ריב בין הצדדים ולתקוף האחד את השני, המשיב 1 הביא מקל מתא המטען של הרכב, אך הוא לקח אותו ממנו וזרק אותו (עמוד 2 לחקירה). אומנם, חומר החקירה מצביע על שותפות של כל המשיבים בביצוע מעשי התקיפה האכזריים, תוך שימוש במקלות, הן כנגד המתלונן והן כנגד שני קרובי משפחתו שנחלצו לעזרתו, וחומרת מעשיהם של כל המשיבים היא במדרג גבוה, אם כי הרושם שעולה לאחר עיון בחומר החקירה, כך לכאורה, הוא כי המשיב 1 היה העיקרי בין שלושת המשיבים.

בנסיבות אלה, אני דוחה את החלופה המוצעת, בעניינו של משיב 1.

לעומת זאת, המשיבים 2 ו-3 נעדרים עבר פלילי, כך, שהעבירות המיוחסות להם בתיק שבפניי, שביצעו לכאורה, הינן מעידה חד פעמית, ואין לומר כי היא מאפיינת את אורח חייהם. שוכנעתי כי חלופת מעצר של מעצר בית מלא, בכתובת הנמצאת ביישוב שאינו ישוב מגוריהם של המתלוננים, תוך פיקוח אחראי, בצד ערבויות הולמות להבטיח קיום התנאים המגבילים, יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם למתלוננים ולכלל הציבור.

שמעתי את המפקחים הנ"ל, והתרשמתי מכנות הצהרותיהם, לפיהן, הם ישגיחו על המשיבים וכי ידווחו למשטרה על כל הפרה במידה ותבוצע כזו ע"י המשיבים. אציין כי לא נטען ע"י המבקשת כי למי מהמצהירים הנ"ל עבר פלילי. מצאתי כי המרחק הגיאוגרפי שבין העיר סכנין לכפר מג'אר אינו קצר, במידה המביאה לדחיית חלופה זו.