מדינת ישראל נ' שנקר(אסיר)

פסק דין

זוהי בקשת שירות בתי הסוהר (להלן – שב"ס) להורות על המשך החזקתו של המשיב בתנאי הפרדת יחיד לתקופה של שישה חודשים נוספים, החל מיום 9.03.11.

רקע

1.המשיב נדון לשני מאסרי עולם בגין עבירות רצח, נסיון לרצח, שוד וחבלה בכוונה מחמירה, וזאת החל מיום 9.08.94. עונשו של המשיב טרם נקצב והוא מוחזק בתנאי הפרדת יחיד החל מיום 15.11.04 (להוציא תקופה של מספר חודשים במהלכה הוחזק בהפרדה זוגית עם אחיו). המשיב מוגדר כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, טעון הגנה רמה א', אסיר השגחה וכמי שמשתייך לארגון פשיעה. עילת החזקתו בהפרדת יחיד מעוגנת בסעיף 19ב(3) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן – פקודת בתי הסוהר), שמטרתה שמירה על שלומו של האסיר. לטענת שב"ס, אין כיום דרך אחרת להגן על חייו של המשיב זולת המשך החזקתו בהפרדה.

המשיב מתנגד להמשך החזקתו בהפרדה ומבקש לעבור לאגף טעוני הגנה.

תמצית טענות המבקש

2.לטענת שב"ס, המשיב מסר הודעות שעל בסיסן הועמדו לדין, ובהמשך הורשעו, מספר עבריינים. כתוצאה מכך, יש לו סכסוכים רבים עם עבריינים המשתייכים למספר משפחות פשע. בידי המבקש מידע מודיעיני רב, כך לדבריו, המעיד על כוונות פגיעה במשיב. בהסכמת ב"כ המשיב, הגישה ב"כ שב"ס ביום 30.03.11 את החומר המודיעיני לעיון בית המשפט במעמד צד אחד, ולאחר מכן חודש הדיון במעמד הצדדים.

בדיון זה ציינה ב"כ שב"ס כי ההתפתחות האחרונה בעניינו של המשיב הינה טרייה מאד. ביום 2.12.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 5002/09 מדינת ישראל נ' מאיר ז'אנו וישראל גנון (להלן – ז'אנו וגנון), שקיבל את ערעור המדינה והרשיע את הנאשמים ברצח הנערה שקד שלחוב. הרשעתם התבססה, בראש ובראשונה, על הודעותיו המפלילות של המשיב, נתון המגדיל בצורה משמעותית את הסכנה הנשקפת לו. לשאלת בית המשפט, השיבה ב"כ שב"ס כי אין היא יכולה להעריך מתי ניתן יהיה לשקול הוצאתו של המשיב מהפרדה. לדבריה, התיק היה בחזקת "תיק חי" החל משנת 2004 - תחילה נמסרו ההודעות, אחר כך נפתחו ההליכים המשפטיים נגד האחים אוחנה (שהורשעו בשנת 2009) ונגד ז'אנו וגנון, שאף הם נמשכו שנים ארוכות ושרק לאחרונה נסתיימו בהרשעתם של השניים. עם זאת, ציינה היא, כי יש להניח שעתה, משנסתיימו ההליכים, יחלו הדברים להירגע ואם לא יצטבר מידע מודיעיני חדש המצביע על סכנה הנשקפת למשיב, ניתן יהיה בעתיד לשקול את שילובו באגפים אחרים.

תמצית טענות המשיב

3.בתגובתו בכתב לבקשה טען ב"כ המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לדבריו, המשיב מוחזק בהפרדה כבר למעלה משבע שנים בשל החשש לפגיעה בחייו, והדבר גורם לפגיעה קשה בזכותו לכבוד ובמצבו הנפשי. בהתאם להוראת סעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר, ונוכח משך הזמן בו מוחזק המשיב בהפרדה, על בית המשפט להשתכנע, קודם לכל, כי קיימת תשתית עובדתית מוצקה של ראיות המצביעות ברמת הסתברות גבוהה כי ההפרדה נדרשת לשם מימוש אחת התכליות המנויות בסעיף. בהמשך, ואם מצא בית המשפט במקרה דידן כי אכן נשקפת למשיב סכנה ממשית לחייו, עליו לבחון האם ניתן לאיין מסוכנות זו בדרך אשר פגיעתה בזכויות היסוד שלו תהא פחותה. לטענתו, הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי המניע להחזקתו של המשיב בהפרדה נעוץ בהתנהלותם של אסירים אחרים, ונובע מהודעותיו של המשיב, אשר סייעו למדינה להעמיד לדין עבריינים כבדים אחרים. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי "מפתחות תא ההפרדה" מצויים בידי המשיב, ונראה כי הוא משלם מחיר על כך שסייע למדינה בחשיפת האמת. עוד טען הוא, כי עצם הגדרתו של המשיב כאסיר טעון הגנה רמה א', אינה מהווה כשהיא לעצמה הכרח להחזקתו בהפרדה, ועל המבקש למצות את כל החלופות האפשריות, ובכללן שימוש בסעיף ט' לפקודת נציבות מספר 04.04.00, המאפשר למפקד המחוז לשבץ אסירי הגנה רמה א' באגף טעוני הגנה. לדידו, המבקש לא הראה כי עשה בדיקה פרטנית של ממש כמתחייב.

בהשלמת תגובה מטעם המשיב, שהוגשה ביום 24.03.11, לאחר קבלת תמצית המידע המודיעיני שבידי המבקש, טען ב"כ המשיב כי מדובר במידע שאינו עדכני, ואינו יכול להחשב "מידע מודיעיני". לדבריו, מידע מודיעיני הינו מידע אשר בגרעין הקשה שלו יש עילה לחסיונו, זאת משום שלדעת הרשות אין לגלותו מטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור וחשיפתו עלולה לפגוע באינטרס ציבורי חשוב. על הרשות, טוען הוא, מוטל הנטל להצביע בפני בית המשפט מדוע מוגדר המידע כ"מידע מודיעיני" ומדוע מוצדק למנוע חשיפתו בפני המשיב. ב"כ המשיב מפנה למספר ידיעות אשר לשיטתו המידע שהן מחזיקות מצוי ממילא בידיעתו של המשיב, או מתייחס למצבו הנפשי של המשיב. ידיעות אלה, אינן יכולות לטענתו להיחשב "מידע מודיעיני", וחובה על המבקש לחשוף אותן, במלואן, לעיונו של המשיב. כן טוען הוא, כי מרבית המידע שהציג המבקש מתייחס לשנים 2004-2007. אין חולק כי בשנים אלה, ועל בסיס המידע שהיה קיים אז, היה מקום להורות על החזקתו של המשיב בהפרדה. ואולם, טוען הוא, מאז שנת 2007 ועד היום, אין כל מידע עדכני שיש בו כדי להצביע על חשש לשלומו של המשיב או לשלומם של אחרים, אם יוצא המשיב מהפרדה, זולת דברים שנאמרו על ידי המשיב עצמו ושלגביהם טען כי יש להורות על חשיפתם לעיונו. טענה נוספת מופנית כלפי מידע מודיעיני מטעם המשטרה. לטענת ב"כ המשיב, בסוגיות הנוגעות לתנאי כליאתם של אסירים, להבדיל מעתירות אסירים בענייני חופשה או שחרור מוקדם למשל, ראוי לצמצם את עמדתה ומעמדה של משטרת ישראל למינימום ההכרחי.

מהלך הדיון בבקשה

4.בדיון מיום 30.03.11, לאחר שהסכים ב"כ המשיב להגשת המידע המודיעיני במעמד צד אחד, ולאחר שבית המשפט הביא לידיעתו כי במסגרת החומר המודיעיני שהוגש, הוצגו נסיונות שב"ס למצוא פתרון להחזקת המשיב בהפרדה זוגית, טען הוא, כי מדובר בפתרון שאינו פתרון ישים. לטענתו, אסירים אחרים חוששים כי אם יסכימו לשהות עם המשיב בהפרדה זוגית, הם "יסומנו" על ידי יתר האסירים כמי שחברו למשיב, והדבר יהווה סיכון לבטחונם האישי. משכך, סבור הוא, כי הפתרון שיש לבחון הינו השמתו של המשיב באגף של טעוני הגנה, בו שוהים מספר אסירים בתא. בתגובה לדברים אלה ציינה ב"כ המבקש, כי נמסר לה על ידי היועצת המשפטית של שב"ס כי אין במתקני שב"ס אגף בו מוחזקים אסירים המוגדרים טעוני הגנה רמה א' בקבוצות גדולות. אסירים אלה מוחזקים בתנאי הפרדת יחיד או בתנאי הפרדה זוגית בלבד. לאור הדברים הללו ועל מנת לאפשר לב"כ המבקש לברר את הסוגיה ולהגיש ממצאיה כשהם ערוכים בתצהיר חתום על ידי הגורם המוסמך בשב"ס, הוריתי באותו דיון על הגשת תצהיר במסגרתו יציין שב"ס האם קיים אגף לאסירים טעוני הגנה שבו מוחזקים האסירים שלא בתנאי הפרדה, בין הפרדה זוגית ובין הפרדת יחיד. עוד נתבקש שב"ס להשיב, בהנחה כי לא קיים אגף כזה, מדוע לא ייצור שב"ס עבור אסירים טעוני הגנה המוחזקים מזה שנים בהפרדה, דוגמת המשיב שלפניי, אגף מיוחד בו יוחזקו האסירים בקבוצות גדולות יותר. כמו כן קבעתי את המשך הדיון ליום 27.04.11, לאחר הגשת התצהיר.

5.תצהירה של גנ"מ רונית זר, רמ"ח אסירים בשב"ס, הוגש ביום 21.04.11. בתצהיר עמדה גנ"מ זר על ההבדל בין אסירים טעוני הגנה רמה א' ו- ב'. לדבריה, אסירים רמה א' הם אסירים שעל פי המידע הקיים, נשקפת סכנה לחייהם בכל מקום בו ישהו במחיצת אסירים אחרים, ולפיכך הם מוחזקים אך ורק בתנאי הפרדה, שכן זו הדרך היחידה להגן על שלומם ובטחונם.

6.בדיון מיום 27.04.11, ובהמשך לאמור בתצהיר, טענה ב"כ המבקש ביחס לאפשרות להקים אגף מיוחד בו יוחזקו אסירים טעוני הגנה רמה א' בקבוצות הגדולות משני אסירים, כי גנ"מ זר מסרה לה כי זה אכן היה המצב בעבר, אלא שבשל "הרבה אירועים פליליים ורציחות" כדבריה, הוחלט על הפרדת אסירים טעוני הגנה רמה א' ורמה ב' אלה מאלה, והחזקתם של אסירים מרמה א' בתנאי הפרדה בלבד. עוד טענה היא, כי אכן אין בידי המבקש ידיעות מאד מעודכנות וספציפיות על סכנה מיידית לחייו של המשיב, אלא שבהתאם להבהרה שמסרה גנ"מ זר גם לעניין זה, הדבר נובע מכך שכל עוד המשיב נמצא בהפרדת יחיד, הוא אינו פעיל, ואין למעשה יכולת ממשית לפגוע בו.

7.בהינתן תצהירה החלקי של גנ"מ זר והעובדה כי במהלך הדיון הוסיפה ב"כ המבקש ומסרה לבית המשפט, בגדר הבהרה שקיבלה מגנ"מ זר, נתונים נוספים שלא נכללו בתצהיר - הגם שעל פי מהותם נכון היה שיכללו בו - ובהינתן בקשת ב"כ המשיב כי בית המשפט יורה למבקש פעם נוספת לבחון את מה שכבר הורה על בחינתו בהחלטה מיום 30.03.11, נאלצתי להורות פעם נוספת על דחיית הדיון בבקשה והוריתי לגנ"מ זר להשלים את תצהירה ולהתייצב אישית לדיון במועד שנקבע.

8.התצהיר המשלים הוגש בבוקר הדיון ביום 17.05.11. במהלך הדיון הפנתי לגנ"מ זר מספר שאלות אודות האמור בתצהירה ואף איפשרתי, באופן חריג, לב"כ המשיב להציג לה מספר שאלות. מדבריה של גנ"מ זר עולה כי המשיב מוחזק בהפרדה אך בשל היותו מאויים על ידי אחרים לאחר ששימש עד מטעם המדינה נגד עבריינים וסייע להביא להרשעתם. לאחר שסקרה גנ"מ זר את השתלשלות האירועים שהביאו את שב"ס לשינוי ההגדרות הנוגעות לאסירים טעוני הגנה ולהחלטה כי מעתה יוחזקו אסירים המוגדרים טעוני הגנה רמה א' בתנאי הפרדה זוגית או הפרדת יחיד, היא ציינה כי כיום ישנם 11 אסירים שהם טעוני הגנה רמה א' בשל היותם מאויימים ואשר נמצאים בסכנת פגיעה מתמדת. לכל אחד מהם, כך גנ"מ זר, מערכת קשרים עם עולם עברייני מאד דומיננטי, ולא זו בלבד שאף הם מסכנים את המשיב, אלא שהם עצמם, נוכח הסכנה הנשקפת להם, חוששים לצאת מהפרדה ומעדיפים, למען שלומם ובטחונם, להמשיך לשהות בתא לבד.

לשאלת ב"כ המשיב, ציינה גנ"מ זר כי אמנם בהתאם לפקודת הנציבות ניתן בנסיבות מסויימות לשלב אסיר טעון הגנה רמה א' באגף של טעוני הגנה. ברם, טענה היא, כי במסגרת תהליכי חשיבה שמקיים שב"ס מעת לעת בנושאים שונים, הוחלט כי נכון להיום, אסירים רמה א' יוחזקו בהפרדה בלבד. ההחלטה התקבלה, בין היתר, גם בשל אירועים פליליים שהתרחשו בעבר בין אסירים ברמות שונות שהוחזקו יחדיו, אולם לא בשל כך בלבד, ובוודאי לא בשל אירוע נקודתי כזה או אחר.

אחר הדברים האלה, סיכמו הצדדים את טענותיהם.

9.ב"כ המבקש סיכם בקצרה כי מהחומר המודיעיני שהוגש לעיון בית המשפט עולה כי הגדרתו של המשיב כאסיר טעון הגנה רמה א' הינה הגדרה מתחייבת. החומר המודיעיני, כמו גם דבריה של גנ"מ זר, הן בתצהיריה והן בעדותה בפני בית המשפט, מלמדים כי שב"ס מפעיל שיקול דעת תמידי ומעמיק על מנת למנוע פגיעה שלא לצורך באסירים. לאור האמור סבור הוא כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד לשישה חודשים נוספים.