מדינת ישראל נ' שמש

החלטה

לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ["חסד"פ").

רקע

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום. ב"כ המבקש עותר להתיר לו לעיין בחוות דעת שהוגשה מטעם התביעה בפרשת "שרביט" (רע"פ 3981/11) שנדונה והוכרעה בבית המשפט העליון. ב"כ המבקש מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת "שרביט" המציין כי "בתיקים שלפנינו לא הופרכה בפועל, חוות הדעת שהוגשה מטעם התביעה לעניין אמינות הייצור של מכשירי הכיול..". לטענת ב"כ המבקש, הגם שהוא ייצג בהליך בפרשת שרביט נאשם אחר "..מעולם לא שזפו עיני את חוות הדעת העלומה הזאת והיא לא הוצגה לעיוני, לא בשום הזדמנות ולא גם כבא כוח המשיב ברע"פ 4731/11" (סעיף 4ב לבקשה). בהמשך מוסיף ב"כ המבקש "מכיוון שחברי בתביעה מסתמכים על הנאמר באותו פסק דין, בשלה העת לבקש ולראות את אותה חוות דעת, לגלות סוף סוף מי ערך אותה, מהם כישוריו ואילו דברי חוכמה העתיר על בית המשפט העליון שהשפיעו עליו כל כך". ( סעיף 4 ג לבקשה)

2.לאור האמור עותר ב"כ המבקש לחייב את המשיבה להמציא לעיונו את חוות הדעת האמורה. בנוסף, עתר ב"כ המבקש לחייב את המשיבה להמציא לעיונו גם תצהיר מסוים אולם זה כבר הומצא לו ולפיכך אין עוד מקום להידרש לעתירה בעניין התצהיר.

טענות המשיבה

3.המשיבה טוענת כי היא אינה מבקשת להסתמך בעניינו של המבקש על חוות הדעת שהוגשה בפרשת שרביט אלא רק על ההלכה שנפסקה באותה פרשה. עוד נאמר כי ככל שלב"כ המבקש קיימות השגות על כך שבית המשפט העליון "הושפע" מאותה חוות דעת הרי שהדרך להשיג על כך אינה עוברת בבית המשפט לתעבורה אלא בהליך אחר. עוד נאמר כי מכיוון שב"כ המבקש בתיק זה היה ייצג צד בפרשת שרביט הרי שעומדת לו זכות לעיין בתיק בית המשפט העליון ולצלם את חוות הדעת ככל שיחפוץ. בטיעונה בכתב טענה המשיבה בין היתר כי על המבקש להניח בבקשתו מסד עובדתי מינימאלי ממנו ניתן יהיה ללמוד על כך שחומר החקירה נשוא הבקשה רלבנטי וחיוני להגנתו וזאת לא נעשה במקרה זה. בנסיבות אלה, נטען כי מדובר ב"מסע דיג" שאין להתירו.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה נחה דעתי כי דין הבקשה ככל שהיא מתייחסת לחוות הדעת האמורה להידחות. אלה טעמיי.

5. המונח "חומר חקירה" הוגדר בפסיקה אופן כללי בלבד כאשר מורי הדרך לעניין הכללת או אי הכללת חומר מסוים בגדר המונח הינם השכל הישר והענקת הזדמנות הוגנת לסנגוריה להכין את הגנתה ובה בעת לא לכלול ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הכללית הנדונה היא שולית ורחוקה. (יעקב קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק שני (2009) 987). לצורך הגדרת חומר כחומר חקירה אין צורך שהתביעה תסתמך על החומר לצורך הכנת כתב אישום ואין גם צורך כי החומר יהיה בידיה (שם, 969-972).

יתר על כן, נפסק כי על המבקש עיון להצביע על התועלת העשויה להיות גלומה בחומר שלגילויו הוא עותר. כך, נפסק כי "די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת כדי להפוך את החומר לחומר חקירה ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום" (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מ"י, פ"ד נד (3) 632; הדגשה הוספה)

6. בענייננו לא נטען על ידי המבקש כי החומר המבוקש רלוונטי להגנתו ולא הוסבר כיצד, אם בכלל, קיים יסוד למבקש להנחה כי קבלת החומר תשפיע על בירור האישום. ברי לכל בר דעת כי הסתמכותה של המשיבה על הלכה כללית שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון בפרשת שרביט אינה יכולה להוות בסיס לקבלת חוות דעת שעליה נסמך בית המשפט העליון בקביעת אותה הלכה מבלי להסביר ולו ברמז כיצד עשויה חוות דעת זו לסייע להגנת הנאשם. סקרנות אינטלקטואלית גרידא "..לראות את אותה חוות דעת, לגלות סוף סוף מי ערך אותה, מהם כישוריו ואילו דברי חוכמה העתיר על בית המשפט העליון שהשפיעו עליו כל כך" וודאי שאינה מצדיקה חיוב המשיבה בגילוי חוות הדעת במנותק מן ההליך המשפטי שבגדריו מבוקשת הבקשה.

7. זאת ועוד, לטעמי קיים יסוד לקבוע כי אין מדובר בענייננו בחומר חקירה אלא בראית הגנה אשר הדרך לקבלה ולעיין בה אינה באמצעות סעיף 74 לחסד"פ אלא באמצעות סעיף 108 לחסד"פ. ראית הגנה היא חומר שאינו מצוי בידי המשטרה ולא נתפס על ידה משום שלא נמצא רלוונטי לגורמי החקירה. ייתכן אמנם שחומר זה ייראה לסנגור כרלבנטי אולם אז המסלול בו על הסנגור לילך על מנת לעיין בראיה הוא בהליך נפרד ובין היתר ניתן לעשות שימוש בסעיף 108 לחסד"פ (קדמי, הנ"ל, 971). דברים אלה יפים לענייננו. המשיבה אינה מבקשת להסתמך בהליך העיקרי בעניינו של המבקש על חוות הדעת אלא על ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון בפרשת שרביט. חוות הדעת לא מצויה כלל בגדר התיק העיקרי בו המבקש הינו נאשם ויש להניח כי גורמי החקירה לא סברו כי חוות הדעת רלוונטית להוכחת האישום או האישומים נגד המבקש. לפיכך, ככל שהמבקש סבור כי חוות הדעת היא רלבנטית להגנתו– וטענה סדורה וברורה בעניין זה לא ניתן למצוא בבקשה – כי אז פתוחות בפניו דרכים אחרות לרבות זו המותווית בסעיף 108 לחסד"פ.

8.לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: