מדינת ישראל נ' שמואלי

גזר דין

ע"פ הודאתו בכתב האישום המתוקן הורשע הנאשם בשתי עבירות של תקיפה סתם ובעבירה של היזק לרכוש במזיד.

תמצית עובדות כתב האישום המתוקן אשר מונה שני פרטי אישום הן כדלקמן:

במועד הרלוונטי לכתב האישום התגורר הנאשם בבית דו משפחתי, כאשר בחלקו השני של הבית התגוררו המתלוננים.

בתאריך 27.6.12 בשעה 17:00 הגיעה המתלוננת עם ילדיה הקטינים לבית והחנתה את רכבה בחנייה ציבורית ליד הבית, בשעה 17:30 החל הנאשם להשתולל מחוץ לבית, בעט בשער הכניסה תוך שהוא צועק לעבר המתלונן, שהוא אביה של המתלוננת, "בן זונה, מניאק, אני אזיין אותך, תגיד לבת שלך שתזיז את האוטו שלך " .

בהמשך השליך הנאשם פח אשפה לחצר של הבית ושבר אדנית עם פרחים שהייתה מונחת בחצר.

מיד יצא המתלונן ואמר לנאשם כי יזיז את הרכב רק לאחר שהמתלוננת תחזור אל הבית , בתגובה אמר הנאשם "אתה אפס ולא יכול לעשות שום דבר".

בשעה 18:00 חזרו המתלוננת וביתה לבית שהיא מחזיקה בידה עגלת סל עם מצרכים ומשביקשה להיכנס אל הבית, דחף אותה הנאשם, נטל את עגלת המצרכים והשליכה לארץ .

הנאשם התקרב למתלוננת הוריד את מכנסיו ותחתוניו, וחשף את איבר מינו לפני המתלונן, המתלוננת וילדיה ואמר לה "אני אזיין אותך, אני לא מפחד ממך, תראי למשטרה, לא מפחד מאף אחד ".

כשנה לפני האישום הראשון, פגש המתלונן בנאשם ואחל לו מזל טוב לרגל הריונה של אשתו, ביום למחרת פגם הנאשם במתלונן ואמר לו כי הוא מצותת לו ועוקב אחריו ואמר "בן זונה, רומני מסריח, אני אזיין אותך". מיד יצאה אשתו של המתלונן מן הבית והנאשם תקף אותה בכך שירק בפניה ודחף אותה בכתפיה וכתוצאה מכך נפלו משקפיה אל הארץ.

ב"כ התביעה הדגישה את מעשיו החמורים של הנאשם.

לטעם המאשימה מדובר בנאשם שמודע היטב לפסול במעשיו במיוחד לאור עברו הפלילי, וכי לנאשם זה אין כל כבוד לחיי אדם ואין מורא הדין שורה עליו, וכי מדובר במי שסיגל לעצמו נורמות עברייניות.

על כן סבורה התביעה כי הנאשם שבפנינו, יכול היה להימנע מן המעשה במיוחד כאשר לא הייתה התגרות כלשהי מצד המתלוננים, אך הוא בחר שלא לעשות כן. לטעמה של התביעה הנאשם מסוכן לציבור.

התביעה עתרה להחמיר עם הנאשם לפי סעיף 40 ה לחוק העונשין וזאת מאחר שלטעמה מדובר בנאשם שיש חשש ממשי כי יחזור לבצע עבירות ועל כן יש להרחיקו מן החברה על מנת להגן על הציבור ולמרות שבעבירות אלו מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לשישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ביקשה התביעה להשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם סבר כי בקשתה של התביעה לעניין העונש מוגזם וכי מדובר בנאשם אשר הודה במיוחס לו ולקח אחריות על מעשיו עוד בתחנת המשטרה וחסך זמן שיפוטי יקר. מדובר בשני אירועים נקודתיים בהפרש של כשנה בעקבות סכסוך שכנים ואשר נמצאים ברף הנמוך של העבירות.

בהתייחסותו למרשם הפלילי של הנאשם, הדגיש בא כוחו כי מדובר בהרשעות משנות ה-90 וכי עברו מעל 20 שנה מביצוען והנאשם השתחרר לפני כ- 10 שנים ומאז הוא מתנהג באופן נורמטיבי, אב לשלושה ילדים שהקטן מבניהם בן שנה וחצי, ומתפרנס מעבודתו בקיוסק וכמוכר כריכים.

במקרה דנן מדובר ביחסי שכנים ותיקים, שהיה ביניהם ויכוח מילולי שגלש לדחיפה וכי השכל הישר אומר שעל בית המשפט להתחשב בגזירת העונש על מנת שיחסי השכנים לא יתדרדרו.

ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם היה עצור שבועיים ולאחר מכן היה במעצר בית וכבר שילם תשלום כבד על עבירה מאוד מינורית.

ב"כ הנאשם ביקש שלא להשית עליו מאסר בפועל ואף לא להכביד עליו באופן שייפגע בפרנסת המשפחה.

בדברו האחרון מסר הנאשם כי הינו אדם עובד וכי שכנים אלה הפריעו לו רבות. הוא הודה על מנת לקצר את ההליך. ולטעמו לא פגע באיש, כך שעליו לקבל עונש. עוד הוסיף כי המתלוננים "ניפחו" את הסיפור וכל שהוא מבקש הוא להתרחק מהם.