מדינת ישראל נ' שמואלי(פורמלי)

פסק דין

1.לפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' סגן הנשיאה, השופט ירון לוי), מיום 10.7.13, בת"פ 8734-10-12, לפיו נקבע כי המשיב עבר שלוש עבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ו- 3 עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק.

2.ההליך הסתיים ללא הרשעה והוטל על המשיב לבצע 360 שעות של"צ והוא הועמד בפיקוח קצין מבחן במשך שנה.

הערעור מופנה כנגד אי ההרשעה וקולת העונש.

3.עפ"י העובדות בהן הודה המשיב הוא והמתלונן שכרו כל אחד יחידת דיור בשטח ביתה של המתלוננת. בשתי הזדמנויות התפרץ המשיב לבית המתלוננת ובהזדמנות אחת ליחידת הדיור בה התגורר המתלונן. המשיב גנב מהמתלוננת ובנה תכשיטים מסוגים שונים, שעון בשווי 5,000 ₪, מצלמה דיגיטאלית וסיגריות וגנב מהמתלונן מגבר וגיטרה חשמלית.

4.מתסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי המשיב עולה שהוא בן 18, בוגר 12 שנות לימוד עם תעודת מקצוע בנגרות, משחק כדורגל בליגה הלאומית במכבי יבנה, ללא עבר פלילי וגיוסו לצה"ל הושהה עד למתן פסק הדין.

שירות המבחן התרשם מהמשיב כבעל יכולות קוגניטיביות תקינות, שעד כה ניהל אורח חיים תקין, ללא מעורבות פלילית. המשיב הבין את חומרת התנהלותו הפלילית ואת הקשר בינה למצבו הרגשי באותה עת בשל גירושי הוריו. שירות המבחן התרשם כי מעשי המשיב היו בגדר קריאה לעזרה ולא נבעו מתוך רצון לסיפוק צרכיו החומריים או מתוך דפוסי התנהגות עבריינים.

לעמדת שירות המבחן קיימת חשיבות מכרעת לגיוס המשיב לצה"ל, כחלק משימור וחיזוק החלקים החיוביים שבהתנהלותו לאורך חייו והמשך שגרת חיים נורמטיבית ותקינה. שירות המבחן התרשם כי מניעת האפשרות להתגייס לצבא עלולה להוביל להתדרדרות בתפקוד המשיב, לנסיגה רגשית ושיבוש מטרות החיים הנורמטיביות שמציב המשיב לעצמו.

לאור האמור, המליץ שרות המבחן על ביטול הרשעת המשיב, הטלת צו של"צ והעמדתו במבחן למשך שנה.

החלטת בימ"ש קמא:

1.בימ"ש קמא קבע כי הערך החברתי שנפגע מהעבירות בהן הורשע המשיב הוא הגנה על שלום הציבור ורכושו והגנה על תחושת ביטחון הציבור.

מידת הפגיעה של המשיב בערכים הנ"ל היא בינונית-נמוכה: בינונית - נוכח העובדה כי מדובר בסדרה של התפרצויות ונוכח הפגיעה באמון של בעלת הבית ושל הדייר ונמוכה - בשל העדר כל תחכום והפעלת כוח לצורך מעשי ההתפרצות, היעדר אינדיקציה לנזקים כתוצאה ממעשי ההתפרצות, ערכו הלא גבוה יחסית של הרכוש שנגנב והשבתו לבעליו.

בימ"ש קמא קבע כי מתחם העונש עומד על 4-24 חודשי מאסר בפועל.

2.ביהמ"ש קמא קבע כי קיימת הצדקה לחריגה ממתחם העונש ההולם בשל שיקול השיקום.

3.ביהמ"ש קמא קבע, כי מבלי להתעלם מחומרת העבירות, בשים לב להמלצת שירות המבחן, הודאת המשיב בהזדמנות הראשונה, דברי המשיב ואביו בפני ביהמ"ש קמא, ובכך שמדובר במעידה חד פעמית, החריגה לאורחותיו של המשיב, שלא נעשתה ממניעים עבריינים, יש מקום לקבל את המלצת שרות המבחן, להימנע מהרשעת המשיב ולהטיל עליו פיקוח ושל"צ.

נימוקי הערעור:

1.ביהמ"ש קמא הטיל עונש מקל במיוחד על המשיב, אשר חורג בצורה קיצונית לקולא מרף הענישה הראוי והנוהג בתיקים דומים, על אף גילו הצעיר והעובדה שאין לחובתו עבר פלילי.

2.ביהמ"ש קמא לא נתן ביטוי הולם לחומרה המיוחדת שיש בעבירות הרכוש ולצורך בהטלת ענישה ממשית של מאסר בפועל.

3.ביהמ"ש קמא נתן משקל בלעדי לשיקולי השיקום ולא שם לנגד עיניו את הצורך לאזן שיקול זה אל מול שיקולי הגמול וההרתעה. להעדר עבר פלילי, שיתוף פעולה עם שירות המבחן והמלצת שירות המבחן צריכה להיות השפעה על משך המאסר בפועל ולא על הימנעות מהטלתו כלל.

4.מדובר בשלוש התפרצויות וגניבות בשלושה מועדים שונים ולא במעידה חד פעמית.