מדינת ישראל נ' שמואלי(עציר)

החלטה

לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

כתב האישום

1.כתב אישום מייחס למשיב שתי עבירות של הפרות הוראה חוקית, שתי עבירות איומים, עבירה של נסיון תקיפת בת זוג ועבירה של הכשלת שוטר.

2.ברקע לכתב האישום נטען כי המשיב והמתלוננת גרושים, ועל פי הסכם הגרושין שנחתם בבית הדין הרבני האזורי באשדוד (להלן: "בית הדין הרבני"), נקבע כי תיעשה הפרדה בדירת המגורים, וכל אחד מהצדדים יגור בחלק הדירה המיועד לו תוך הפרדה מלאה עם כניסות נפרדות.

בתאריך 10.11.08 ניתן צו על ידי בית הדין הרבני לפיו המשיב לא יכנס לדירת המתלוננת בשום אופן או זמן וכן כי אסור לו לדבר איתה בשום אופן ובשום זמן.

על פי הנטען באישום הראשון - בתאריך 2.5.10, המתלוננת ישבה עם משפחתה מאחורי ביתה וחגגה את ל"ג בעומר בעוד הנאשם יושב עמם. למקום הגיע ידיד המשפחה, המתלונן, והנאשם קלל אותו ואיים עליו, העביר את ידו בסמוך לצווארו מצד אחד למשנהו בתנועת שחיטה ואמר: "אני אשחט אותך". המתלוננת ביקשה מהמשיב ללכת, והוא קילל אותה ואיים עליה: "אני אוציא לך את העיניים, אדאג שלא תהיי ביבנה", וכשהיא קמה ללכת, המשיב הרים ידו בצורת אגרוף ובא לכיוונה, ובנה הפריד ביניהם. שוטר הגיע למקום ודרש מהמשיב להתלוות איתו לניידת אך הוא סירב בכל תוקף.

על פי הנטען באישום השני - במועד הנזכר באישום הראשון, בשעה מוקדמת יותר, המשיב נכנס לבית המתלוננת בניגוד לצו בית הדין הרבני.

הבקשה

3.לאור כתב האישום, מבקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, שכן, לטענתה, קיימות ראיות לביסוס האישום נגד המשיב, לרבות הודעת המתלוננת, הודעת המתלונן, הודעת ביתם ודו"ח הפעולה של השוטר.

4.למשיב עבר פלילי הכולל 18 הרשעות קודמות בעבירות רבות ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי חב הפעלה.

5.לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב מקימות יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחונה של המתלוננת וכן כי אי מעצרו או שחרורו יביא להתחמקותו מהליכי שפיטה, מריצוי עונש המאסר ולכן יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

טענות המשיב

6.ב"כ המשיב טען לקשיים ראייתים, כדלקמן:

לגבי האישום הראשון – ב"כ המשיב טען כי המשיב היה בחצר הבית ולכן לא הפר הוראה חוקית. השוטר פנה למשיב ואמר לו להתלוות אליו אך לא אמר לו שהוא עצור או מעוכב, ולכן המשיב לא היה חייב למלא אחר הוראתו.

בנו של המשיב נחקר ומסר כי לא ראה דבר וכי המשיב היה ביחידת הדיור שלו ולא דיבר עם המתלוננת. לטענת ב"כ המשיב, אין להעדיף את עדות הבת על פני עדות הבן, ובמיוחד כאשר עדות הבת הינה עדות שמיעה.

לגבי האישום השני – ב"כ המשיב טען כי מעדות המתלוננת עולה כי פעמים רבות המשיב נכנס לבית והיא הסכימה לכך, ואף לא ביקשה מהמשיב לצאת. עובדה זו מעידה גם על כך שהמתלוננת איננה מפחדת מהמשיב.

ב"כ המשיב הדגיש כי אף אחד מהמתלוננים לא טוען שהוא נפגע ולכל היותר מדובר בקללות ואיומים.

7.ב"כ המשיב הוסיף וטען כי העובדה שתלוי ועומד נגד המשיב מאסר על תנאי איננה עילת מעצר, ולכל היותר, ניתן לחייב את המשיב להמציא ערבות נוספת.

8.ב"כ המשיב טען כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ואין מקום לעצור את המשיב אך ורק מאחר שביום ספציפי המשיב והמתלוננת הגיעו למצב של חיכוך, ולאחר תקופה של שנתיים במהלכה ההסדר שנקבע בבית הדין הרבני עבד בצורה טובה.