מדינת ישראל נ' שמואלוף

החלטה

מונחת לפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשמת.

המבקשת קיבלה דו"ח בגין ביצוע עבירה של החזקה ושימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א –1961. הנאשמת ביקשה להישפט אולם לא התייצבה במועד שזומנה אליו ולכן נשפטה בהיעדרה ונגזר דינה לכפל קנס.

המבקשת עותרת לביטול גזר הדין מהטעם שלא קיבלה את הזימון ושיש לה טענות הגנה. מנגד, המאשימה מתנגדת לביטול מאחר וההזמנה למשפט נשלחה לכתובתה של המבקשת ברם, לא נדרשה על ידה.

על מנת שהמבקשת תזכה להזדמנות נוספת עליה להוכיח אחת משתיים: האחת שהימנעותה מלקבל את הדואר הרשום ("לא נדרש") לא נבעה מסיבה שהייתה תלויה בה, או שקיימת הגנה כה טובה לנאשמת, עד שהותרת גזר הדין על כנו תהווה עיוות דין. (ראה תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד – 1974 וסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982).

הנאשמת לא נימקה מדוע הדואר לא נדרש על ידה. לגופה של העבירה, הנאשמת בבקשתה מודה בביצוע העבירה שכן היא מציינת כי: "אכן, דיברתי בטלפון אך הוא היה על ספיקר, השוטר שעצר אותי ראה את הטלפון על הכסא ושמע את הרמקול מופעל. ...". די בדבריה אלו כדי להרשיעה בעבירה המיוחסת לה, שכן סעיף החוק אוסר גם שימוש בטלפון הנייד שלא באמצעות דיבורית וכך נאמר:

"28 (ב)   (1)   בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א)  לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;

(ב)  לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);"

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין נוכח הטענה בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת, אני מאפשרת לה לשלם הקנס בחמישה תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 10.8.12.

מזכירות בית המשפט תשלח השוברים לכתובתה של הנאשמת, אולם אין בכך כדי לפטור את הנאשמת מהחובה לוודא קבלת השוברים בטרם יגיע המועד לשלמם.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: