מדינת ישראל נ' שמואל ברוך

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 26.05.10 בשעה 15.45 או בסמוך, ברחוב מנחם בגין פינת הרכבת בתל אביב, לא אפשר הנאשם להולך רגל שחצה את מעבר החצייה לחצות בבטחה. בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר שגיב קורן. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, הנאשם נהג במונית לבדו, על רחוב מנחם בגין לכיוון צפון בנתיב הימני ביותר, בצומת עם רחוב הרכבת פנה ימינה לנתיב השני מימין ברחוב הרכבת לכיוון מזרח. הולך רגל מבוגר עם חולצה ורודה, חצה באותה עת מעבר חצייה במקום, היה על הפס ה-3 ונעצר במהלך חצייתו עקב נהג המונית, שהמשיך בנסיעה חדה ימינה וחלף על פני מעבר החצייה, כיוון שהבחין באדם שסימן לו לעצור על רחוב הרכבת.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: "מה עשיתי תאמין לי ביזיון."

בבית המשפט טען הנאשם כי בא מרחוב מנחם בגין לכיוון צפון אותת ימינה ופנה ימינה, במעבר החצייה היו הולכי רגל, הרמזור ימינה הבהב, הנאשם אפשר להולכי רגל לעבור. כאשר הם סיימו לעבור ועלו על המדרכה הנאשם פנה ימינה. אותה עת, הולך רגל ירד לכביש שהלך באלכסון. לדברי הנאשם, הולך הרגל לא הגיע למעבר החצייה אלא ירד פתאום, הנאשם ראה אותו במראה אחרי שעבר את מעבר החצייה.

לנאשם היה עד ההגנה, שהינו נוסע מזדמן שסימן לו לעצור. הנאשם טען שראה את העד רק אחרי שעבר את מעבר החצייה.

מטעם הנאשם העיד עד הגנה אלכס שפירא, שהינו עו"ד ורו"ח שמתמחה במיסים. המשרד שלו נמצא בסמוך למקום האירוע. באותו יום המתין העד למונית ברחוב הרכבת ממזרח למנחם בגין, כ- 20- 30 מטר ממעבר החצייה. לדברי העד, הוא המתין די הרבה זמן למונית. העד הסתכל לצד המערבי לראות שמגיעה מונית. אז, הגיעה מוניתו של הנאשם. הנאשם עצר במעבר החצייה, עברו אנשים, לאחר מכן הנאשם החל בנסיעה. לפתע הולך רגל ירד לכביש, וחצה את הכביש באלכסון. הנאשם המשיך ולאחר מכן השוטר עצר את הנאשם ונתן לו דו"ח.

בחקירה נגדית, טען העד, שהולך הרגל שהתפרץ לכביש "אחרי שהולכי הרגל השלימו את החצייה והנהג החל לנסוע הוא פתאום נכנס. הוא בא בחצי אלכסון." לדברי העד הוא עמד בין השוטר לבין מעבר החצייה ולכן לדעתו ראה טוב יותר את האירוע מהשוטר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

הנאשם טען כי הוא עצר. לאחר שהולכי הרגל סיימו את מעבר החצייה החל בנסיעה. כך העיד גם עד ההגנה. עד ההגנה שהינו נוסע במונית עשה עלי רושם כי הוא דובר אמת. לא מצאתי כי קיים קשר בין הנאשם לעד ההגנה. עד ההגנה עמד קרוב יותר למעבר החצייה ותיאר כי אכן, היו הולכי רגל במעבר החצייה. לאחר שהולכי הרגל סיימו לחצות החל הנאשם לנסוע. הנאשם לא ראה כלל את הולך הרגל. אולם עד ההגנה והשוטר שניהם ראו את הולך הרגל. עד ההגנה לא ניסה להסתיר את העובדה כי הולך הרגל היה במקום. כאשר הסברו של עד ההגנה כי הולך הרגל התפרץ לכביש שעה שהנאשם היה כבר בנסיעה. העובדה כי עד ההגנה והשוטר מתארים אירוע דומה. הרי שמדובר בעדות מול עדות לגבי הפרשנות לאירוע. אולם אין מדובר בעדות שוטר מול נאשם כי אם בעדות של עד הגנה נטרלי והשוטר. במקרה זה אני סבור שהספק שנוצר לגבי האפשרות של הנאשם לזהות את ירידת הולך הרגל לכביש פועלת לטובת הנאשם. אכן היה הולך רגל שירד לכביש. אך יתכן מאד שמדובר במי שהתפרץ לכביש, שעה שכבר הנאשם החל בנסיעה ובנסיבות אלו כפי שתיאר עד ההגנה הנאשם לא יכול היה לראות את הולך הרגל. ספק זה פועל לטובת הנאשם ובנסיבות אלו אני מוצא לזכות את הנאשם מחמת הספק.

סוף דבר לאור כל האמור מצאתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 45 יום מהיום.

מזכירות נא לשלוח לצדדים את פסק הדין.

הדיון הקבוע ליום 14.02.12 בטל.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב , 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: