מדינת ישראל נ' שם טוב(אסיר) ואח'

החלטה

כנגד המשיבים 1-3 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של עשיית עותק מפר של יצירה לשם מסחר, החזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו והחזקת חפץ שייעודו עשיית עותקים של יצירה, כדי לעבור עבירה, לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן:"החוק"). על פי כתב האישום, שכר משיב 3 מחסן גדול והפכו לאולפן לייצור, הכנה והפצה של העתקות מפרות (להלן : "האולפן"). בכתב האישום נטען, כי המשיבים החזיקו באולפן ציוד רב לצורך יצירת עותקים מפרים, לרבות 7 מגדלי צריבה הכוללים מארזי מחשב בעלי 72 כונני צורבים לתקליטורים; כ- 360 אריזות ריקות לתקליטורים; ו-600 תקליטורים ריקים מוכנים לצריבה. עוד צוין בכתב האישום כי בתאריך 1.8.10 החזיקו המשיבים באולפן לשם ייצור ומסחר כ- 5468 תקליטורים של יצירות אשר זכויות היוצרים בהם הופרו. לבסוף יוחס למשיבים 1-2 כי נסעו ברכבו של משיב 3 מהאולפן כשהם מחזיקים בתא המטען של הרכב 95 תקליטורים מפירים שמקורם באולפן.

ביחד עם כתב האישום הוגשה כנגד המשיבים בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים.

ביום 9.8.10, הורה כב' השופט נאוי על שחרורו של המשיב 3 לחלופת מעצר, בשל העובדה כי למשיב 3 אין עבר פלילי בעבירות המיוחסות לו ובכלל, למעט עבירה אחת של השמדת ראיות והעלבת עובד ציבור.

בדיון שהתקיים בפניי, בעניינם של המשיבים 1 ו-2, ציין ב"כ המשיבים כי אין מחלוקת לקיומן של ראיות לכאורה לעבירה של החזקת עותק מפר של יצירה הנוגעת לדיסקים שנתפסו ברכב בו נהגו המשיבים 1 ו-2. עם זאת הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירות האחרות, הנוגעות לעובדות המיוחסות למשיבים לפיהן החזיקו באולפן בציוד, וברכוש הקיים בו לצורך יצירת עותקים מפרים. לטענתו, משאין ראיות לכאורה לעבירות אלה, לא קמה עילת מעצר ויש לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. עוד הוא טוען, כי המשיב 3, אשר הוא הדומיננטי בביצוע העבירות, ואשר לגביו קיימות ראיות לכאורה לעבירות החמורות יותר, שוחרר לחלופת מעצר ועל כן יש לשחרר אף את המשיבים לחלופת מעצר.

המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות למשיבים, ובהתחשב בעברם הפלילי, יש לעצור אותם עד תום ההליכים.

ראיות לכאורה

ב"כ המשיבים אינו חולק על כך שקיים אולפן כמפורט בכתב האישום, וכי המשיבים נכחו בו על פי חומר הראיות. עם זאת, לטענתו, קיימות ראיות נסיבתיות בלבד, אשר אין בהן די כדי לקשור את המשיבים לאולפן ולנעשה בו. לדבריו, אין כל ראיה מתי היו נוכחים המשיבים ולצורך מה היו במקום, אין ראיה כי ידעו על קיום הציוד שנמצא במקום, כאשר המחסן בו היה האולפן נשכר על ידי המשיב 3, והרכב בו נתפסו התקליטורים הינו של המשיב 3, ואף העיקוב שנעשה במקום היה אחר פעולות המשיב 3 במקום.

ב"כ המבקשת לא חלקה על כך שהראיות הקושרות את המשיבים 1 ו-2 הן ראיות נסיבתיות, אולם לטענתה הראיות הקיימות בתיק הן חזקות ומוכיחות את המיוחס להם בכתב האישום.

עיינתי בתיק החקירה. הראיות הקיימות בתיק כנגד המשיבים 1 ו-2, הן הראיות המפורטות להלן:

המשיבים נתפסו ברכב של המשיב 3 כאשר ברכב מצויים 95 תקליטורים מפירים.

נמצאו טביעות אצבע של המשיב 1 על בקבוק שתייה שנמצא באולפן, ושל המשיב 2 על עותקים מפירים שנתפסו ברכב.

קיימת עדות של בעל המשק בו מצוי המחסן, לפיה השכיר את המחסן מזה תקופה ארוכה למשיב 3, אשר היה מגיע למקום יחד עם המשיב 1. אלה דבריו לעניין זה, בהודעתו מיום 3.8.10:

"ש: מי חוץ משלומי היה מגיע למחסן?

ת: היה עוד בחור בשם רפי שהיה מגיע ביחד איתו והם היו נכנסים למחסן.

ש: איך אתה יודע שקוראים לבחור רפי?

ת: רפי הגיע ביחד עם שלומי מאז שהוא לקח את המחסן ומידי פעם הייתי מדבר איתו אם הוא היה מבקש ממני משהו...

ש: מתי בפעם האחרונה ראית את שלומי או רפי?

ת: את רפי ראיתי שבוע שעבר ואת שלומי לא ראיתי בערך חודש. אבל יכול להיות שהוא בא ואני לא ראיתי אותו".

קיימת עדות שכן במשק סמוך לאולפן, שציין כי המשיב 2 מגיע מספר פעמים בשבוע לאולפן ומעמיס או פורק ארגזים באולפן. ואלה דבריו: