מדינת ישראל נ' שלוח

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים שעניינם עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סמים לצריכה עצמית.

האישום הראשון התייחס להחזקת חשיש לצריכה עצמית. האישום השני התייחס לסחר בחשיש בשני מועדים שונים, בסך של 200 ₪. האישום השלישי התייחס לסחר בחשיש בשתי הזדמנויות שונות לאדם אחר, אף זאת בסך של 200 ₪. והאישום הרביעי, התייחס לסחר בחשיש לאדם שלישי, בשלוש הזדמנויות שונות בסך של 200 ₪.

המשיב נשלח לתסקיר שרות המבחן, וההמלצה היתה לשחררו לחלופה בקהילה טיפולית סגורה, מאחר ששרות המבחן התרשם כי המשיב מגלה מוטיבציה על מנת לערוך שינוי בחייו.

בהחלטת כב' השופטת קרלינסקי מיום 11.10.11, המשיב אכן שוחרר לקהילה סגורה.

אין חולק שהמשיב עזב את הקהילה הסגורה.

המשיב הגיש בקשה, לפיה חלף הקהילה הסגורה ישהה במעצר בית. המבקשת מצידה, הגישה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים עקב היציאה מהקהילה.

הונח בפניי מכתב הקהילה, ממנו עולה כי נושא ניהול ההליך העיקרי כלל לא שימש ביסוד שיקולי הקהילה שלא לקבל את המשיב. המשיב הוא שהחליט לעזוב את הקהילה, ברח מבלי להודיע על כך, בהמשך, בשיחה שנערכה, ציין שדיירי המקום מפריעים לו לעבור טיפול, לא לקח על עצמו אחריות, לא הסכים להתחייב לנוהלי הקהילה ועל כן הוחלט שלא לקבלו לאחר שעזב על דעת עצמו.

השאלה שבפניי היא, האם כיום יש מקום להורות על חלופה בתנאים של מעצר בית.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה שאין מקום להורות כן.

ראש וראשון לכל, נגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום הכולל שלושה אישומים של סחר בסם, כאשר אישומים אלה אינם בודדים אלא כל אישום מתייחס לסחר בשתי הזדמנויות לפחות, ובסך הכל מדובר בסחר לשלושה אנשים שונים. לטעמי, גם אם קיימת בנסיבות מסוימות התייחסות "מקלה" לסם מסוג חשיש, עדיין סחר בסמים הוא סחר בסמים. הכלל בפסיקת בתי המשפט באשר לסחר בסמים – ידוע. מקומם של מי שסוחרים בסם מאחורי סורג ובריח, עילת המעצר היא סטטוטורית, והחלופה היא דווקא החריג.

זו נקודת המוצא. לנקודת מוצא זו יש להוסיף כי אין זו היתקלותו הראשונה של המשיב עם החוק, ובנושא סמים. המשיב הורשע ביום 17.8.10 בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ואף בסעיפים של מסחר והספקה. לא זו אף זו, באותה הרשעה נגזר על המשיב מאסר בפועל למשך שישה חודשים. לא זו אף זו, באותה הרשעה הוטל על המשיב מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה בתיק זה. במשמע – עונש מאסר מותנה לא הרתיע את המשיב מלשוב ולבצע מספר עבירות של סחר בסם. אם עונש מאסר על תנאי אינו מרתיע את המשיב והוא שב ומבצע עבירות של סחר בסם, אין זאת אלא שאין עליו את מורא הדין, ואין מקום לתת בו אמון. זאת לציין: מתן אמון במשיב הוא תנאי ראשון וראשוני לשקילת שחרור לחלופה כלשהי. בענייננו, מצטברות להן העובדות הבאות: המשיב הורשע בעבר, המשיך לבצע עבירות למרות מאסר על תנאי התלוי מעל ראשו, ולא הצליח להשתלב בקהילה.

אם לא די בכך, הרי המשיב הוזהר בעת ששוחרר לחלופה, כי יציאה מהקהילה עלולה להביא עליו את הארכת המעצר עד תום ההליכים, ובעניין זה אני מפנה לסוף החלטתה של כב' השופטת קרלינסקי מיום 11.10.11.

בנתונים אלה, אין לטעמי משמעות רבה לשאלה מדוע עזב המשיב את הקהילה הטיפולית, אם כי המשיב לא נתן מענה של ממש לאמור במכתב הקהילה הטיפולית.

השורה התחתונה היא, שהשחרור לקהילה אף הוא היה לפנים משורת הדין, ומעת שחלופה זו אינה קיימת ועסקינן במשיב שכתב האישום מייחס לו מספר עבירות של סחר בסם, ובמשיב שתלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה, אין כל מקום לשקול חלופה. בעבירות סמים, שאין להם זמן ואין להם מקום חלופה היא ממילא החריג. אף ציינתי קודם לעיל, כי ממילא לא ניתן לתת אמון במשיב, ומטעם זה בלבד לא ניתן לשקול חלופה.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לנוכח החלטה זו, בה המשיב נעצר עד תום ההליכים, איני רואה טעם בהוראה על חילוט ההתחייבות העצמית.

הדיון הקבוע בפני השופטת קרלינסקי ביום 9.2.12 – מבוטל.

המזכירות תודיע על ביטול הדיון האמור, הן לשב"ס והן לכב' השופטת קרלינסקי.

שב"ס יביאו את המשיב לדיון הנדחה בעניינו שמתקיים בבימ"ש זה בתיק הפלילי, ביום 14.3.12.