מדינת ישראל נ' שלדאן(עציר) ואח'

החלטה

ביחס למשיב 1

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת רכב גנוב, זיוף סימני זיהוי של רכב, זיוף בכוונה לקבל דבר, כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות למקום מגורים כדי לבצע גניבה, התחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בהחלטתי מיום 10.4.11 קבעתי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב.

לאחר שבדקתי את שאלת חלופת המעצר ושקלתי את מכלול הנסיבות שהובאו בפני בעניינו של המשיב באתי לכלל מסקנה כי אין בחלופת מעצר כדי להשיג את תכלית המעצר בעניינו של המשיב.

במסגרת החלטתי זו ציינתי כי השלב הראשון אותו מצווה בית המשפט לבחון כאשר נשאלת שאלת אפשרות שחרור בחלופה הינה השאלה האם ניתן ליתן אמון במשיב עצמו. סברתי כי נסיבות המקרה שבפני ונסיבות המשיב שבפני מלמדים באופן ברור ומובהק כי לא ניתן ליתן אמון במשיב. באשר מדובר במשיב אשר שב ונכנס מפעם לפעם לתחומי מדינת ישראל תוך עשיית שימוש בזהות בדויה. מאסרים בפועל שהושתו עליו כמו גם מאסרים על תנאי לא מצליחים להרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירות. הפניתי להתרשמות השופטת ריבלין אשר גזרה לאחרונה את דינו של הנאשם וקבעה כי מדובר בנאשם אשר לאורך שנים רבות חוזר פעם אחר פעם על אותן עבירות ועונשי מאסר בפועל לצד מאסרים על תנאי וקנסות אינם מצליחים להרתיע אותו. ציינתי כי נדמה כי כל כניסה של המשיב לתחומי מדינת ישראל "מנוצלת" לצורך ביצוע עבירות פליליות וניתן לקבוע באופן ברור כי מדובר במי ששב ומנצל את שהותו בארץ לביצוע עבירות פליליות שלא יכול להיות חולק כי זו היתה גם מטרת כניסתו בזו הפעם.

על החלטתי זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי ובהחלטה שניתנה מפי כב' השופטת ברנט ביום 23.5.11 נקבע כי דרך המלך בעניינו של המשיב הינה הזמנת תסקיר אשר יבחן מסוכנותו של המשיב בחלופות מעצר מבלי שהדבר ייטע כל תקווה בליבו של המשיב כי ישוחרר לחלופה.

לדיון היום הגיע תסקיר מעצר ארוך ומפורט אשר בסופו מסקנה לפיה חלופת המעצר המוצעת בעניינו של המשיב אין בה כדי להפחית את הסיכון הצפוי ממנו ולפיכך שירות המבחן אינו בא בהמלצה בעניינו.

שירות המבחן סוקר את עברו הפלילי של הנאשם ואת התנהלותו לאורך השנים כאשר ההתרשמות הינה כי מדובר במי שאימץ לעצמו דפוסי התנהגות עבריינים ויחס בעייתי לחוק. שירות המבחן מתרשם כי המשיב מתקשה בדחיית סיפוקים ובהפעלת שיקול דעת ונוטה להתנהג בצורה אימפולסיבית כמו גם ממזער ומטשטש התנהגות בעייתית מצידו ואינו מודע למורכבות ובעייתיות מצבו.

שירות המבחן מעריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית.

אשר לחלופה המוצעת, שירות המבחן בחן את בת זוגו של המשיב והתרשם כי לא תוכל למלא תפקיד של מפקחת אפקטיבית שכן היא אינה מהווה דמות סמכותית עבורו ולא תוכל להציב גבולות להתנהגותו.

גם חברו של המשיב נבחן על ידי שירות המבחן ושירות המבחן מעריך שגם הוא מתקשה לשים גבולות להתנהגותו של המשיב.

בסופו של דבר מציין שירות המבחן כי מדובר בחלופה בעייתית ולפיכך ונוכח הערכת הסיכון הגבוהה אינו בא בהמלצה לשחרור.

ב"כ המשיב מבקש לתקוף את מסקנת התסקיר ועיקר טיעונו סביב העובדה והטרוניה כי שירות המבחן לא בחן את המפקחים באופן בלתי אמצעי אלא הסתפק בשיחת טלפון. ב"כ המשיב עותר כי בית המשפט יתרשם מהחלופה בעצמו.

ב"כ המבקשת סבור שאין מקום וצורך להתרשם מהחלופה משעה שנוכח הנתונים הבעייתים המובאים בתסקיר לגבי המשיב עצמו יש להגיע לכלל מסקנה כי חלופה ביתית בעניינו אינה ראויה, בדיוק אותה מסקנה אליה הגיע בית המשפט עוד טרם קבלת התסקיר.

פסיקה עקבית של בית המשפט העליון קבעה כי סטיה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה באופן חריג ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל. שירות המבחן מסתייג מפורשות מיכולתה של החלופה המוצעת לשים גבולות להתנהגותו הבעייתית של המשיב ויוצא איפה שהחלופה המוצעת לוקה בחסר לטעמם שלה גורמים המקצועיים. לא מצאתי כי יש צורך או מקום כי בית המשפט יתרשם באופן בלתי אמצעי מהחלופה. הדבר נעשה על ידי שירות המבחן אשר הוא גוף מקצועי המחזיק במיומנות וידע בנוגע להערכות סיכון ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהו על פניו בהתרשמותו מהחלופה המוצעת.

יוצא איפה כי החלופה לוקה בחסר ממשי.

אולם עדיין יש לבחון את נסיבות המעשה והעושה.

כשבוחנת אני את העושה הרי שאין לי אלא להפנות לאמור בהחלטתי מיום 10.4.11 בכל הנוגע למשיב כאשר התרשמותי מהמשיב כפי שהובאה אז מתחזקת נוכח ממצאי התסקיר לגביו והערכת שירות המבחן כי הסיכון הנשקף מפניו להתנהלות עבריינית חוזרת הוא סיכון גבוה. גם מבחינת המעשה מדובר בעבירות חמורות כאשר מסוכנותו של המשיב מופנית כלפי הציבור בכללותו.