מדינת ישראל נ' שלב(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

2.כנגד המשיב ואחר הוגש כתב אישום המייחס לשניהם עבירה של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 382 (א) (2) לחוק העונשין, ולמשיב מייחס כתב האישום בנוסף, עבירות של חבלה ופציעה כשהעבריין מזויין, עבירה לפי סעיף 335 (1) לחוק העונשין והחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

3.על פי האמור בכתב האישום, הנאשם 2 בכתב האישום היה מעסיקו של המתלונן, בעקבות ויכוח טלפוני בין הנאשם 2 למתלונן בעניין יתרת משכורתו של המתלונן, הגיעו המשיב והנאשם 2 לרכבו של נאשם 2 למקום באילת, ירדו מהרכב, הגיעו אל המתלונן ותקפוהו בצוותא חדא, בכך שהיכוהו בבעיטות ובאגרופים לגופו ופניו, תקיפה בגינה נחבל המתלונן חבלות של ממש בדמות נפיחות בעינו השמאלית.

במעמד האמור, הוציא המשיב סכין יפנית ובאמצעותה פצע את המתלונן בצווארו מתחת ללסת בצידה השמאלי.

מעשיהם של המשיב והנאשם 2 הופסקו עת הותקפו על ידי קבוצת פליטים סודנים ששהו במקום, תוך שהם נמלטים אל הרכב עימו הגיעו ובהמשך נסעו מהמקום.

4.אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, כמו גם בדבר קיומה של עילת מעצר.

5.המשיב הופנה לקבלת תסקיר מעצר. תסקיר המעצר המפורט סוקר את נסיבותיו של המשיב, שירות המבחן נפגש עם אחת החלופות ושוחח עם החלופה השניה. החלופות המוצעות הן אמו של המשיב המתגוררת בקרית שמונה ובנוסף אשתו, אשר מתעתדת לעבור לגור עם האם בקרית שמונה, ככל שישוחרר לשם המשיב.

שירות המבחן מתרשם כי מדובר בחלופה מרוחקת משמעותית ממקום מגורי המתלונן, כי האם ואשתו של המשיב מבינות היטב את המשמעות והאחריות של לשמש חלופת מעצר, עוד מתרשם שירות המבחן כי המשך המעצר עלול להוביל להעמקת מעורבותו הפלילית של המשיב, ולפיכך, ממליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לבית אמו בקרית שמונה בתנאי מעצר בית מלאים תוך העמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים ובנוסף יציאה של שעה ביום לסידורים והתאווררות כשהוא מלווה באחת הערבות.

6.ב"כ המבקשת עותר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ומתנגד להמלצת שירות המבחן.

ב"כ המבקשת מפנה לעברו הפלילי של המשיב, מפנה לכתב אישום הכרעת דין וגזר דין אשר ניתנו כנגד המשיב ביום 07.09.2009 במסגרת ת.פ. 1184/08 ולעבירות אותן עבר המשיב על פי גזר הדין האמור.

בנוסף מפנה ב"כ המבקשת למאסר המותנה אשר הוטל על המשיב במסגרת אותו גזר דין והכולל 12 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים.

אין חולק כי מאסר מותנה זה בר הפעלה, לכאורה, בתיק זה.

עוד מפנה ב"כ המבקשת ואין חולק על עובדה זו, כי העבירות לכאורה אשר עבר המשיב בוצעו בעודו אסיר ברשיון במסגרת השליש האחרון של ריצוי המאסר אשר הוטל עליו בתיק האמור, וכי העבירות בוצעו 4 ימים לפני תום השליש.

7.ב"כ המשיב עותרת לאימוץ המלצות שירות המבחן ומוסיפה כי ניתן אף להורות על פיקוח של שתי המפקחות יחדיו.

ב"כ המשיב מפנה לעובדה כי למשיב נולד בן לפני זמן קצר.

ב"כ המשיב טוענת כי שירות המבחן ערך בדיקה יסודית ויש לאמץ את המלצתו. עוד נטען לאפליה בין משיב זה לבין הנאשם האחר, נאשם 2 בתיק העיקרי, אשר כנגדו כלל לא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

8.אתייחס תחילה לטענת האפליה ואין לי אלא לדחותה.

טענת אפליה נדרשת לקיומו של שוויון כבסיס לה. איני מוצא שוויון בין שני הנאשמים בכתב האישום, לא מבחינת המעשים המיוחסים בכתב האישום וגם לא הונחה בפניי תשתית אשר יש בה להביא למסקנה בדבר שיוויון בנסיבותיהם ובמסוכנות העולה מהם, בפרט כאשר עסקינן במשיב אשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים.

כפי שיפורט להלן, המסוכנות העולה ממשיב זה הינה מסוכנות של ממש.