מדינת ישראל נ' שלאעטה

בפני

כב' השופט עידו דרויאן

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לאחר שנמצאה בכיסו סכין בעת שהותו בבניין משרדים בתל-אביב, ביום 26.8.09 .

ביום 11.11.10 מסרה ההגנה את תשובת הנאשם לאישום, לפיה הוא כופר בביצוע העבירה.

עיקר השלד העובדתי אינו נתון במחלוקת של ממש:

ביום 26.8.09 אחר הצהריים התקבלה במוקד המשטרה הודעה אנונימית ולפיה "שני חשודים בעלי חזות בני מיעוטים" או "שני חשודים פח"ע (פעילות חבלנית עוינת)" מסתובבים בבניין של חברת כוח אדם בדרך מנחם בגין 44 בתל-אביב תכנה המדויק של ההודעה – גרסה ראשונה או גרסה שנייה – נתון במחלוקת שתוכרע להלן;.

תכנה המדויק של ההודעה – גרסה ראשונה או גרסה שנייה – נתון במחלוקת שתוכרע להלן;

ניידת נשלחה למקום, ובה השוטרים רוני קורן וצביקה מגירס. השוטרים מצאו בקומה השניה את שני החשודים – הנאשם וחברו מר הישאם גנאים, פנו אליהם וביקשו לברר זהותם. חברו של הנאשם נבדק ע"י השוטר מגירס ומשנמצא כי הינו אזרח ישראלי, שוחרר לענייניו. הנאשם עצמו נבדק ע"י השוטר קורן, שטען שחשדו התעורר עקב התנהגות עצבנית של הנאשם ולכן המשיך לתחקר את הנאשם.

בשלב מסוים, כשהנאשם ניסה שוב ושוב להסתלק מהמקום על-אף הוראות השוטר, הודיע לו קורן כי הוא מעוכב, אך הנאשם המשיך בניסיונותיו ללכת. השוטר קורן ביקש מהנאשם שיוציא את תכולת כיסיו, והנאשם הוציא את התכולה – אך הסתבר שבאופן חלקי בלבד.

בשלב זה הבחין השוטר מגירס בבליטה בכיס מכנסיו של הנאשם, שלח ידו ושלף מהכיס את הסכין שבגינו האישום.

מחלוקת עובדתית מהותית נגעה לסיבת הגעתם של השוטרים למקום ולהתנהגות השוטרים לאחר הגעתם למקום ואיתורם את הנאשם וחברו:

לטענת ההגנה, מייד עם איתורם של הנאשם וחברו, החלו השוטרים לצעוק עליהם ולהאשים אותם שהם מחבלים שהגיעו לבצע פיגוע במקום. כמו כן נטען, כי נערך חיפוש לא מתועד גם על גופו של חברו של הנאשם.

התביעה כופרת בכך לחלוטין.

יצוין כי בדיעבד הסתבר שהנאשם וחברו הגיעו לאותו בניין כשהתלוו לדודו של הנאשם, מר טארק שלאעטה, שנסע לתל-אביב מעיר מגורי השלושה סכנין, כדי לסדר ענייני שכר בחברה עבורה ביצע עבודה ושמשרדיה נמצאים באותו בניין. החברה היא חברה קבלנית ידועה המצויה בבעלותה של משפחה ערבית. הנאשם וחברו אכן נמצאו על-ידי השוטרים כשהם ממתינים ליד דלת המשרדים.

עיקר טענות ההגנה, הנשענות על מחלוקת עובדתית ומשפטית, מתייחס לטיבה המדויק של התנהגות השוטרים, לרבות המוקדן/ית שהפנתה את הניידת למקום, והמניעים שמאחוריה:

א.ביצוע חיפוש ללא חשד סביר וללא הסכמה – חיוב פסילת הסכין כראיה: