מדינת ישראל נ' שכן טוב

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 14.2.11, הודעת תשלום קנס בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 27.3.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב גרפי נריה, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו תמונות, שסומנו נ/1-נ/3.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 14.2.11, בסמוך לשעה 14:50, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב ז'בוטינסקי ובהגיעו לצומת עם רחוב התקווה, נצפה על ידי עד התביעה כאשר אינו חגור בחגורת בטיחות. משהבחין הנאשם בעד, שלח ידו ומשך את החגורה לכיוון הסוגר.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" כאשר הורת לי לעצור עצרתי באופן מיידי 5 מטר מהניידת כאשר ניגשת אלי ראית בבירור שיש לי חגורה ואני חגור".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך היה חגור. לטענתו, העד טעה. כמו כן, טען הנאשם כי לא ייתכן שהספיק לחגור את החגורה לאחר שהבחין בעד, כיוון שנסע בעיקול ומדובר במרחק קצר ביותר של כ-7 מטרים.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, פירט כיצד הבחין בנאשם מנסה לחגור לאחר שראה את העד עומד בצומת, התייחס לצבע חולצתו של הנאשם ולמצב חלונות הרכב וציין כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב עד עצירתו.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

הנאשם טען כי העד טעה, אך לא ידע להסביר מדוע, בשים לב לכך שמדובר היה באור יום והעד עמד במרחק קצר מהצומת. בעדותו הראשית, נמנע הנאשם מלהעיד באופן ברור ונחרץ כי אכן היה חגור והסתפק בטענות כנגד דברי העד. הנאשם אמר לראשונה כי היה חגור רק במסגרת חקירתו הנגדית.

במועד רישום הדו"ח אמר הנאשם לעד כי כאשר ניגש לרכב " ראית בבירור שיש לי חגורה ואני חגור". הנאשם נמנע מלטעון כי היה חגור כל העת, אלא התייחס רק לעובדה כי היה חגור כאשר ניגש אליו העד, דבר התומך בעדותו של העד לפיה הנאשם חגר עצמו לאחר שהבחין בעד.

התמונות שהוגשו מטעם הנאשם, מחזקות את גרסת המאשימה, לפיה העד עמד בסמוך לצומת והיה לו שדה ראיה גלוי וברור לעבר כיוון הגעת רכב הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ב , 30 אפריל 2012, במעמד הצדדים