מדינת ישראל נ' שכטמן

גזר - דין

יבגני שכטמן, יליד 1983, (להלן: "הנאשם") הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בהחזקת אגרופן שלא כדין ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 186(א) ו- 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). את העבירות עבר הנאשם ב- 13.11.09 בשעה שתיים לפנות בוקר ברחוב סלמה בת"א. הנאשם הודה ששכב על מכסה מנוע של ניידת משטרה, כששוטר דרש ממנו לקום, קפץ עם ישבנו על מכסה המנוע ולאחר שהודע לו על מעצר פתח בריצה. באותן נסיבות, החזיק הנאשם אגרופן שהוסלק באבזם חגורתו.

במסגרת ההסדר, הוסכם בין הצדדים שהנאשם ישלם 1000 ₪ כפיצוי, שאותו חויב להפקיד בחמישה תשלומים ועד כה עמד בהתחייבות ושילם שלושה מהם, התביעה תבקש לגזור עליו מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ואילו לסנגור ניתנה אפשרות לנסות ולשכנע את בית המשפט להסתפק בענישה מרתיעה. קודם לטיעונים לעונש הופנה הנאשם לממונה שמצא אותו כשיר לרצות מאסר בעבודות שירות.

התובעת נדרשה לעבירות והדגישה את החומרה שבהחזקת אגרופן שלא כדין, בשעת לילה מאוחרת, תוך הסתרתו בחגורה. משכך למרות עברו הנקי של הנאשם והזמן שחלף מיום ביצוע העבירות, ביקשה התובעת לגזור על הנאשם ארבעה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, בנוסף למאסר מותנה, לקנס ולפיצוי בסך 1000 ₪ למשטרת ישראל.

הסנגור ביקש, באופן טבעי, להתחשב במרשו וליתן משקל משמעותי לקולא להודאתו שחסכה זמן שיפוטי, לעברו הנקי, לפגיעתה של ההרשעה בפלילים באדם צעיר בגילו של הנאשם, המתפקד באופן נורמטיבי דרך כלל, בוגר שתיים עשרה שנות לימוד ועובד באופן מסודר כשליח. כמו כן ביקש הסנגור לקבל שאלמלא ההפרעה שהפריע לשוטר, הנאשם לא היה נעצר והאגרופן לא היה נתפס בחזקתו. לכן עתר להסתפק במאסר מותנה ובקנס בנוסף לפיצוי.

הנאשם ביקש להתחשב בו ומכיוון שאין לו תמיכה משני הוריו, ביקש לאפשר לו להמשיך לעבוד בעבודה מסודרת ונורמטיבית.

שמיעת הטיעונים, עיון באסמכתאות, בלוח צילומים המתעד את האגרופן, ושקילת מכלול השיקולים לקולה ולחומרה, מבסס מסקנות כדלקמן:

חומרת העבירות - החומרה שבהחזקת סכין שלא כדין היא מן המפורסמות, שכן סכין היא פתח להתנהלות אלימה ומסוכנת, הן לנושא הסכין והן לסביבתו, ראו למשל פסקי הדין בע"פ 5923/93 ביאדגלין נ' מדינת ישראל (1994), רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל (2008); רע"פ 9400/08 מועטי נ' מדינת ישראל (2008); רע"פ 2047/07 מלסה הנוך נ' מדינת ישראל (2007); ע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל (2004).

תיקון 113 - הכרעת הדין בתיק זה יצאה מלפני בית המשפט ב- 03.12.12. משכך הוראות תיקון 113 לחוק העונשין חלות על המקרה ומחייבות, בין היתר, קביעת מתחם הולם לענישה.

בהתחשב בחומרתן המצטברת של החזקת אגרופן והפרעה לשוטר במילוי תפקידו מצד אחד ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, במיוחד עברו הנקי ותפקודו בעבודה נורמטיבית, מצד שני - בית המשפט קובע שהמתחם ההולם במקרה שבדיון, נע ממאסר על תנאי ועד לתשעה חודשי מאסר בפועל.

במקרה שבדיון – כאמור לעיל החזקת האגרופן מקבלת משנה חומרה לנוכח אופיו של האגרופן ונסיבות החזקתו, השוללים אפשרות לשימוש לגיטימי. לאלו מצטרפת לחומרה ההפרעה לשוטר, המצדיקה תגובה שיפוטית מחמירה כפי שביקשה התובעת.

יחד עם זאת בהתחשב בעקרון הענישה האינדיבידואלית ובנסיבותיו האישיות של הנאשם אותן פירט הסנגור, יש מקום להתחשבות ולהקלה. בהקשר זה ראוי לאזכור פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"ג (מחוזי-ת"א) 55358/01/12 מדינת ישראל נ' חנדלי, (פורסם בנבו) מתאריך 30.04.12, שיצא מלפני הרכב בראשות הנשיאה כב' השופטת ברלינר אשר קיבלה את ערעור המדינה, ביטלה החלטת בית משפט קמא שהורתה על סיום ההליך ללא הרשעה, הרשיעה את הנאשם, בין היתר בשל אופייה המיוחד של הסכין. מצד שני בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם שבפניו מצא בית המשפט המחוזי שלא להחמיר בעונשו והשית עליו 200 שעות עבודות של"צ.

העונש שהשית בית המשפט המחוזי בעפ"ג 55358-01-12 מבסס מסקנה, שניתן להסתפק ברף הנמוך של מתחם הענישה, בהתחשב בעברו הנקי, בעובדה שמאז ביצוע העבירות ועד היום לא נפתחו נגדו תיקים חדשים ועל מנת לעודדו להמשך תפקוד נורמטיבי.

סוף דבר - נגזר על הנאשם -

5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור את העבירה שבה הורשע בתיק זה.

השלמת תשלום הפיצוי בסך 1000 ₪ למשטרת ישראל.

קנס בסך 1000 ₪ או 21 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם שחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 10.05.13 ובכל 10 לחודש אחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד היתרה לפרעון מיידי ב-17 לאותו חודש.

המוצג להשמדה.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: