מדינת ישראל נ' שיתי

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 12/04/11, בהיעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פס"ד שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש ציין בבקשתו כי לא התייצב לדיון היות וטעה במועד. כמו כן טען כי ביום הדיון השתחרר מבית החולים, ועל כן יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו.

בפסיקה נקבע כי טעות או שכחה של נאשם או של ב"כ, אפילו נעשתה בתום לב, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נד (6) 793; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

התאריך על גבי האישור הרפואי שצורף לבקשה הינו מתאריך 09/04/11 ולא מיום הדיון.

המבקש לא ציין סיכויי הגנה, כנדרש בבקשה לביטול פסק דין.

הענישה שהוטלה על המבקש הינה במתחם הסבירות ומשכך לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: