מדינת ישראל נ' שירזי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 9.3.12 בשעה 16:13 או בסמוך לכך, נהג הנאשם תוך כדי שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו, ונשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העיד השוטר רומן קטץ, עדותו נשענה רובה ככולה על הדוח אותו רשם ביום האירוע.

ע"פ הדוח אותו רשם השוטר, במהלך סיור שגרתי בניידת, נסע השוטר בכיוון היציאה מפארק דרום, השוטר ראה את הנהג ברכב כאשר הוא נוסע במקביל אליו ומדבר בטלפון נייד, מחזיק אותו בידו השמאלית מול פיו ומדבר. הנהג נעצר ע"י השוטר כאשר הוא עדיין אוחז בפלאפון. הנאשם פנה לשוטר ואמר לו "יש פה כושים במקום מה אתם עושים איתם", השוטר השיב לנאשם כי הדבר לא מעניין אותו, הוא ראה אותו מדבר בטלפון. השוטר ערך לנאשם דוח בנסיבות העניין.

תגובת הנאשם לשוטר במעמד רישום הדוח היה "אני פונה אליך במשהו אחר וזה מה שאתה עושה לי?".

בביהמ"ש טען הנאשם כי במקום יש 2 שערים ענקיים של ברזל, לנאשם יש אישור חניה, מדובר באירוע דרמתי שהיה בפארק הדרום, הנאשם ראה את השוטר ופנה אליו כדי להסביר לו את העובדות שקרו בפארק במהלכם ראה הנאשם כנופיה של 8 כושים כאשר לפני האירוע היה תקיפה של ילדה. השוטרים סירבו לגשת עם הנאשם למקום שבו עמדו הכושים, השוטר התנהג לנאשם בצורה ברוטלית והחליט שהוא דיבר בטלפון שהיה בין רגליו. הנאשם אמר למי ששוחח עימו בטלפון שהוא יחזור אליו אח"כ, הנאשם הוציא את הטלפון וצילם את השוטר והתנהגותו. טלפון הנאשם נגנב ובנסיבות אלה לא היה לנאשם דרך להציג בביהמ"ש את הסרט שצילם.

לטענת הנאשם, השוטר החליט לרשום לו את הדו"ח כיוון שהוא התריע על עבירה אותה ראה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסת השוטר לאירוע, על פני זאת של הנאשם.

יצוין כי גרסתו של הנאשם לעניין הפלאפון שהיה בין רגליו עלתה לראשונה בחקירה הראשית של הנאשם בביהמ"ש. אין זכר לטענה זו של הנאשם, לא בדוח ולא בהקראה.

טענה זו היא טענה מהותית, שכן אם אכן הטלפון היה בין רגליו של הנאשם ולא בידו, הרי שהיה על הנאשם לשאול את השוטר היכן הטלפון היה ולהטיח בו את העובדה כי הטלפון היה בין רגליו.

הנאשם בחר שלא לעשות כן, למרות שהנאשם חקר את השוטר בצורה נוקבת ואף לא אפשר לו להשיב לתשובות השאלות.

טענת הנאשם כי הטלפון היה בין רגליו תוך כדי שהוא משוחח בטלפון עם אחר, ואף הוא אמר לאחר כי הוא ישוב אליו מהווה כשלעצמה עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, תקנה 28 ב'(1)(א) לתקנות התעבורה קובע כי "לא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית".

תקנה 28 (ב)(2) לתקנות התעבורה קובע כי "דיבורית היא התקן המאפשר שימוש בפלאפון בלא אחיזה בו, בלבד שאם התקן מצוי בטלפון, הטלפון מותקן ברכב באופן יציב המונע את נפילתו".

העובדה כי הנאשם השתמש בטלפון, כאשר הוא בין רגליו, ניתן לקבוע כי לא מדובר בהתקן יציב המונע נפילתו.

הנאשם טען טענה נוספת. טענת הנאשם כי היה בעצירה, מצאתי לדחותה וזאת לאור העובדה כי השוטר מציין באופן מפורש בדו"ח כי הנאשם היה בזמן נסיעה, במקביל כאשר הנאשם מגיע ממולו. גם הנאשם נחקר על כך בחקירתו לגבי העובדה כי נסע עם רכבו לכיוון השער והשיב בעמוד 4 שורה 6 "לא דיברנו שנינו ונסענו". משמע, כי הנאשם היה בתנועה.

סוף דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים, בהישעני על עדותו של השוטר לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה, עיינתי בחומר הראיות שהוגש לתיק ביהמ"ש אני מוצא לקבוע כי הנאשם ביצע את העבירה של שימוש בטלפון תוך כדי תנועה שלא באמצעות הדיבורית ולהרשיעו בכך וזאת גם בהתייחס להודאת המשיב בקיום יסודות העבירה..

אני מוצא לציין כי לא מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה של חוסר זהירות שכן יסודות העבירה של השימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית וע"י אחיזת הטלפון בין רגליו של הנאשם מהווה את יסודות העבירה של תהנה 28(ב) ואין צורך להרשיע את הנאשם בעבירת סל.

ניתנה היום, א' באדר תשע"ג , 11 פברואר 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: