מדינת ישראל נ' שירוג

נוכחים:

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים בניגוד לסעיפים 2 ו-13 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984, (להלן: "החוק").

על פי כתב האישום נטען כי ביום 15.5.08, בסמוך לשעה 17:50 השליך נהג רכב מ.ר. 5868607 שבבעלות הנאשם (להלן:"הרכב"), מחלון הרכב בדל סיגריה (להלן:"הפסולת") .

הנאשם אישר כי הרכב בבעלותו וכי הוא היחיד אשר נוהג בו ואולם כפר בהשלכת הפסולת, כמיוחס לו בכתב האישום.

מטעם המאשימה העיד באשר לנסיבות האירוע פרופ' גלין גלר אוריון , המשמש כנאמן ניקיון מזה 25 שנה (להלן:"העד"). הוא פירט כי נוהג לרשום דו"ח כל אימת שנעברת לנגד עיניו עבירה של השלכת פסולת ורק אימת שהינו בטוח ללא כל ספק כי נעברה עבירה כאמור.

העד ציין כי נסיבות האירוע הספציפי אינן זכורות לו ואולם תיעד את שארע בדו"ח שערך ת/1. ובלשונו: "אני לא זוכר אם זה היה בנסיעה, בחניה או באור אדום בסריקין אבל ראיתי מישהו זורק דרך חלון הנהג סיגריה לכביש. אז לקחתי את כל הפרטים, שיער, היה לו גגון, כתבתי שהנהג רזה, כך ראיתי דרך האוטו, זה לא קשה לזהות, ראיתי שיש אדם נוסף, כנראה לידו, ומאחור ילדה עם משקפיים וזה מה שרשמתי." עמ' 3 לפרוטוקול ש' 13 ואילך.

6.ב"כ המאשימה ביקשה לאמץ את האמור בדו"ח לאמיתות תוכנו מכוח כלל "הקפאת הזכירה שבעבר".

8.נדרשתי לעניין זה בעבר וציינתי כי שאלת תחולתו של כלל זה וגדרו נדונו ברע"פ 11741/05 - עו"ד שי גלילי נ' מדינת ישראל . באותו מקרה דן בית המשפט בשאלת קבלת עדותה של שוטרת, אשר רשמה דו"ח חניה ואישרה את האמור בו, אך לא זכרה את נסיבות האירוע בגינו נרשם, בעת מתן עדותה בבית המשפט.

בית המשפט העליון קבע כדלקמן:

"באשר לטענות המבקש כנגד כלל הקפאת הזכירה שבעבר, הרי שבניגוד למשתמע מטענתו, אין כלל זה אמור במסמכים אשר מטרתם לרענן את זכרונו של העד אשר רשם את התרשומת, אלא בעיקרו כלל זה נצרך במצבים אשר בהם, אכן נמוג או נפגע בצורה משמעותית זיכרונו של העד ביחס לאירוע והתרשומת באה להשלים את החסר.

כפי שנאמר בע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לח(4) 169, 212 (להלן: פרשת שניר):

"..המדובר במצב, בו אין לעד זיכרון על אירוע פלוני מן העבר והוא משולל זיכרון לחלוטין לגבי האירוע האמור או שזיכרונו בלתי מושלם. הוא מבקש עתה להשלים את החסר, וזאת על-ידי הישענות על רישום כלשהו, אשר אותו ערך בעבר. מהלך מחשבתו

ודבריו הם כאילו כדלהלן: בשעתו, במועד קרוב לאירוע, ערכתי רישום נכון של האירוע האמור, וזאת בעת שזיכרוני היה עדיין טרי; עתה זיכרוני לקוי, או, לחלופין, אינני זוכר דבר, אך אני יכול לאשר, כי זה רישום, אותו ערכתי בשעתו, או, לחלופין, אמנם אינני זוכר את הרישום הזה, אך מתוך הסתכלות ברישום עתה אני יכול לאשר, כי אני הוא זה שערך רישום זה.

הווה אומר, מערכת הנסיבות צריכה להצביע על כך, כי בזמן שהעד רשם את הרישום היה כוח הזכירה שלו תקין וטוב, ונוסף על כך על בית המשפט להשתכנע, כי הרישום זוהה כיאות כרישום שנערך בשעתו, וכן כי עריכתו נעשתה תוך הקפדה על דיוקו של הרישום."

עוד קבע בית המשפט העליון:

"החלטתו של בית-משפט השלום לתעבורה אכן עומדת בתנאים אשר פורטו להסתמכות על הכלל להקפאת הזכירה שבעבר המיועד כאמור, דווקא למצבים בהם העד איננו זוכר - הדו"ח הינו אותנטי ומקורי, הוגש לבית-המשפט ואושר על-ידי העד שהביאו. רושם זה מתחזק משאר הנימוקים אותם פירט בית-משפט השלום לתעבורה בהחלטתו. כפי שציינו הערכאות הקודמות, לא ניתן לצפות משוטרים שיזכרו כל דו"ח ודו"ח אשר הם רושמים שכן אם כך נעשה, נמצא עצמנו בסבך התנצחויות משפטיות בעבירות תעבורה, אשר הטיפול המהיר והיעיל בהם מהווה אחד מיסודות האכיפה בתחום זה. "

ובענייננו, העד הינו נאמן ניקיון שנושא איכות הסביבה קרוב לליבו. הוא תיעד עבירה לה היה עד באקראי ולא שררה כל היכרות בינו לבין הנאשם. הוא העיד כי ערך את הדו"ח על פי הפרטים שהיו לנגד עיניו לאחר ששוכנע כי אכן התרחשה לנגד עיניו עבירה ולא מצאתי להטיל דופי במהימנותו.

שוכנעתי כי הוכחו התנאים לשם קבלת האמור בדו"ח לאמיתות תוכנו, במסגרת "כלל הקפאת הזכירה שבעבר" על פי המתווה שנקבע דלעיל. קרי כי הפסולת נזרקה מהרכב כמפורט בכתב האישום.

חיזוק לעדותו של העד כי אכן ברכב עסקינן מצאתי באישורו של הנאשם כי מקום ביצוע העבירה כמפורט בדו"ח ת/1, "סירקין" הינו אכן אזור מגוריו כמו כן כי שתי בנותיו מרכיבות משקפיים ואכן נרשם בדו"ח כי במושב האחורי נסעה ילדה המרכיבה משקפיים. גם חזותו של הנאשם תאמה את התיאור הרשום בדו"ח – "נהג רזה".