מדינת ישראל נ' שיקלר

בפני

שופט שמעון שטיין

הכרעת דין

בפתח הכרעת הדין אני מודיע, כמצוות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982, על זיכויו של הנאשם מן העבירות המיוחסות לה בכתב האישום, אך זאת מחמת הספק.

להלן נימוקיי:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.5.09, בשעה 14:30 לערך העליב הנאשם את בנימין קניאס (להלן: "המתלונן") ואת מוחמד סלאימה (להלן: "סלאימה"), פקחי חנייה, כשהם ממלאים תפקידם ובנוגע למילוי תפקידם, בכך שצעק לעברם "כולכם בני זונות". נוסף על כך תקף הנאשם את המתלונן בעודו ממלא תפקידו בכך שסטר על לחיו השמאלית. סלאימה, אשר ניסה להפריד בין השניים קיבל מכה בפניו אשר גרמה לו לדמם. כל זאת עשה הנאשם לאחר שהבחין כי הפקחים רשמו דו"ח חניה לרכבו.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. טענתו היא, כי המתלונן הוא אשר החל נוקט באלימות, זאת לאחר שביקש הנאשם לבדוק האם מכשיר האיזי פארק שברכבו עדיין פועל או שמא כבה. עת ניסה הנאשם לעשות כן, דחף אותו המתלונן בכוונה להרחיקו מהמקום. המתלונן אף דחף את עובדו של הנאשם. משנותר הנאשם איתן בדעתו לבדוק את מצב האיזי פארק, היכהו המתלונן פעם נוספת, כתוצאה ממנה נשברו משקפיו של הנאשם. הפקח השני, סלאימה, נפצע מידי המתלונן, לאחר שספג הימנו את המכה שכוונה אל עבר הנאשם.

הנאשם הכחיש כי גידף את מי מפקחי החנייה.

ראיות הצדדים

ראיות התביעה

מטעם המאשימה העידו חמישה עדים, כמפורט להלן:

ע"ת 1, רס"ב ארי הדר, גובה הודעת הנאשם- מעדותו עולה, כי המתלונן הוא שהזעיק את המשטרה בזמן האירוע, וכי הגם שעד ההגנה, יוסי לוי, לא זומן למתן עדות, מן הראוי היה לתשאלו אודות האירוע.

ע"ת 2, מוחמד סלאימה- שימש בעת האירוע כפקח חניה בעיריית ירושלים.

עובדות המקרה, כפי שתוארו על ידו, הן כדלקמן:

הלה הגיע ביחד עם המתלונן למקום האירוע, והחל רושם את הדו"ח נשוא כתב האישום, זאת לאחר שהבחין כי הרכב נעדר אמצעי תשלום, בעוד המתלונן מצלם את רכב הנאשם. בעודו רושם את דו"ח החניה, הבחין באזרח על מרפסת דירה, אשר החל צועק ומדבר באופן שאינו ראוי. אותו אזרח, הוא הנאשם, ירד מן המרפסת לכיוונם, והחל תוקף את המתלונן בכך שסטר בפניו, וכן צועק ומאיים: "כולכם זבלים בני זונות, אני ארצח אותך". כתוצאה מהתקיפה, נטען כי המתלונן דימם משפתיו. סלאיימה ביקש להפריד בין השניים, ועת ניסה לעשות כן קיבל מכה, אשר גרמה לדימום בשפתו העליונה. הוטעם בעדות, כי זוהי הפגיעה היחידה שנגרמה לסאימה באירוע, וזולתה לא חווה העד פגיעות נוספות. העד ציין כי אין הוא יודע את זהות המכה, והטעים כ ייתכן שלא הנאשם הוא שהיכהו, אלא היה זה המתלונן אשר ביקש להגן על עצמו ובשגגה פגע בו. שוטר שהגיע למקום גבה את עדות הנאשם בנוכחות הפקחים, ובמסגרתה הודה הנאשם כי תקף את המתלונן.

העד הכחיש כי תקף את הנאשם, וציין כי לא זכור לו שהמתלונן דחף את הנאשם תחילה. עוד ציין, כי אין הוא זוכר שהמתלונן דחף פועל ערבי, כי לא ידוע לו על תלונה של אזרח אודות התנהלות הפקחים באירוע, וכי לא זכור לו שנערך בירור בעירייה בעטיו של אירוע זה.

העד הדגיש עוד, כי שעה שירד הנאשם מהמרפסת, ועת סטר למתלונן, דו"ח החניה "כבר היה בחוץ במדפסת", זאת עובר לאירוע האלימות, וכי חמתו של הנאשם נתעוררה נוכח העובדה, כי המתלונן התעכב לצלם את רכב הנאשם.

ע"ת 3, מר נעים אבו-טאר (להלן: "נעים")- שימש כעובד של הנאשם בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום.

כפי עדותו, ביום האירוע ביצע יחד עם הנאשם עבודה בביתו של הנאשם. בתום העבודה, משירד במדרגות הבית, שמע את הנאשם אומר "אתם מלוכלכים רעים". כשהגיע אל מחוץ לבניין, הבחין בפקח עירייה אשר ניסה לתקוף את הנאשם, אך תקף פקח אחר בשוגג. עת ביקש העד להעמיס את כלי העבודה לרכב, נדחף על ידי אחד מהפקחים. הוא נתבקש על ידי הנאשם שלא להתערב באירוע ולעמוד בצד. במהלך האירוע הגיע עובר אורח, אשר פנה אל הפקחים ושאלם מדוע הם מכים את הנאשם, וציין כי בכוונתו להתלונן עליהם. מפאת הלחץ בו היו שרוי הנאשם, לא נלקחו פרטיו של העדת בו במקום. העד ציין עוד, כי הבחין במשקפיו ובארנקו של הנאשם על הרצפה, אסף את חפציו של הנאשם ומסר לו אותם. בכך נסתיים האירוע מנקודת מבטו.