מדינת ישראל נ' שילוני

הכרעת דין

אני מרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בת.פ. 33997-07-10 עבירה של הפרת הוראה חוקית – בניגוד לסעיף 287 (א) לחוק העונשין, באירוע מיום 19.07.2010.

ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תש"ע, 01/09/2010 במעמד הנוכחים.

אהרן ד. גולדס, סגן נשיאה

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר עונשי לפיו יוטלו על הנאשמת 3 חודשי מאסר בקיזוז ימי מעצרה וכן מאסר על תנאי על עבירות אלימות, היזק לרכוש והפרת הוראה חוקית. אין הרשעות קודמות. בסופו של דבר ההסדר מאזן בין החומרה בכתב האישום שאומנם הוא אינו ברף הגבוה אך יחד עם זאת, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן מדובר בנאשמת שכיום אין אופק טיפולי ולכן נעתור לבית המשפט להשית ענישה שתאזן כך שתהא ענישה הצופה פני עתיד, תרתיע את הנאשמת מלשוב ולבצע עבירות דומות ותרתום אותה אולי בעתיד להליך טיפולי.

ב"כ הנאשמת:

מדובר בבחורה צעירה בת 27, רווקה, נסיבותיה האישיות קשות, בהיותה בת 10 התייתמה מאביה, חודשים ספורים לפני כן נפטר אחיה ממחלה, על אף זאת סיימה 12 שנות לימוד, סיימה שירות צבאי מלא כפקידה, הנזק הנפשי המצטבר נתן את אותותיו לאחר שחרורה מן הצבא, בהדרגה התמכרה לאלכוהול, מזה 4 שנים מכורה לאלכוהול ונאבקת בהתמכרות הזו. עד כה ללא הצלחה מתמשכת. היא נרתמה לפני מעצרה בתיק הזה לטיפול ממושך בקהילה טיפולית הדרך ושהתה שם למעלה מ – 7 חודשים וכוחותיה לא עמדו לה בסוף הטיפול.

בתיק זה מיוחס לה אלימות כלפי האם והאחות בכך שדחפה אותן, למעשה היא לא יזמה את האלימות הזו, היא רצתה באותו מקרה לשים קץ לחייה, האחות שניסתה להציל אותה מקפיצה מהחלון התעמתה איתה ובתגובה היא דחפה את האחות והאירוע הסלים כפי שמתואר בכתב האישום.

עם זאת, לא מדובר כאן בתיק של אלימות במדרג גבוה. מיד לאחר מכן היא נעצרה. לאחר שבוע ימים שוחררה, תחילה לאישפוזית בבית החולים קרית שלמה, שם שהתה מיום 26.01.2010 עד ליום 15.02.2010 במעצר בית מלא. לאחר מכן היא שהתה מיום 15.02.10 ועד ליום 02.03.2010 במעצר בית מלא בהוסטל שנקרא "הצעד הנוסף" בפ"ת. לאחר מכן תנאי שחרורה הוקלו באופן שהותר לה לצאת לעבודה ולקבוצות טיפוליות ולביקורים בבית המתלוננות. בעקבות דיווח של שירות המבחן מיום 27.05.2010 על כך שהיא נוצלה מינית על ידי אחד מחברי הצוות המטפל בהוסטל – התקיים דיון ביום 07.06.2010 והוחלט שהיא תשהה בהוסטל בשם "אופק נשי" – שם שהתה עד ליום 10.08.2010 תוך שהיא מפרה את תנאי שחרורה להוסטל הזה ונמצאת ברחוב שהיא שתויה וחסרת יכולת להגיב ובכל הפעמים האלה היא הוחזרה להוסטל אבל למרות הרצון הטוב שלה היה קיים פער לעומת היכולת ובסופו של דבר בית המשפט ביום 10.08.2010 החליט על מעצרה עד תום ההליכים. הוגש תסקיר של שירות המבחן שמגולל את כל הנסיבות שפירטתי. אבקש בעניין ההפרות לשים לב שלאחר מספר חודשים שהתמידה בטיפול החלה שורה של הפרות לא במפתיע לאחר שהיא נוצלה מינית. בית המשפט הנכבד הזה הורה למאשימה לחקור בדבר ולא להניח את הדבר כאבן שאין לה הופכין ואני מקווה שכך יעשה. נסיבה זו משמעותית לקולא, מדובר בניסיון כן ואמיתי שלה להיגמל מאלכוהול שנתקל לא פחות מרשעות מצד חבר בצוות המטפל ואת הנסיבות הספציפיות שמעתי ממנה. הנאשמת הגישה לבית המשפט מכתב שבו היא מגוללת את קורותיה ואת חרטתה על המעשים ואת רצונה להשתקם ולהקים בית ואת רצונה להיות אמא והבנתי ממנה שמיד לאחר שחרורה מהמאסר היא תנסה להשתלב במסגרת פתוחה שתתבע ממנה כוחות שיש לה ולא כוחות שאין לה.

אבקש להתחשב בהודייה ובחסכון בזמן השיפוטי ולאמץ את הסדר הטיעון.

נמצאות כאן אמא ואחותה, המתלוננות.

הנאשמת:

אני באמת מלאת חרטה על כל מה שהיה. אני חושבת ובטוחה שנדפקתי המון ב – 20 ומשהו יום בכלא ואני כל מה שאני מבקשת לחזור הביתה ולפתוח בחיים חדשים.

האחות, אילנה ארביב:

אני רוצה רק שכולם ידעו שאנו תומכים בעדי ואנו מאמינים שהיא הפיקה את הלקחים ושהיא תפנה באמת לדרך חדשה ואנו נעזור לה ונהיה איתה שתעבור שיקום ואני מאמינה שיהיה בסדר. אנו איתה לכל אורך הדרך ובעד שהיא תחזור הביתה.

האם:

אני מצטרפת. אני מאד חוששת לה, חששתי לה תמיד אבל היום אני שוב מרגישה שהיא באמת אמיתית ואנו מבטיחים לעזור. אני לא הייתי רוצה שהמעצר ישבור אותה. היא מקסימה וחיובית ויש לה בעיה של שתייה. אנו מאד רוצים שהיא תחזור הביתה ולעזור לה להתמודד עם הבעיה.

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודייתה בעבירה של תקיפה סתם – בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין, בעבירת איומים – בניגוד לסעיף 192, לחוק העונשין - התשל"ז – 1977 ובעבירה של היזק לרכוש במזיד – בניגוד לסעיף 452 לחוק העונשין – באירוע מיום 19.01.2010.