מדינת ישראל נ' שיך אחמד(עציר) ואח'

החלטה

הרקע והטענות

1. לפני בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת.פ. 36294-08-10 בגין עבירות גניבת רכב, גניבה מרכב, פירוק חלקי רכב ושינוי זהות של רכב. מדובר ברכב מסוג סובארו, אותו החנה המתלונן ביום 16.8.2010 בשעה 10:00 בחניון דרים אל אכטל בירושלים ונכנס להתפלל במסגד אל אקצה בהר הבית. כאשר חזר לרכב בשעה 14:30, הרכב לא היה. הנאשמים נתפסו ביום 17.8.2010 בשעה 11:15 ברחוב בית חנינה החדשה בירושלים, כאשר המשיב 2 נוהג בו ולידו יושב המשיב 1.

2.על פי כתב האישום סמוך לאחר שהמתלונן החנה את רכבו בחניון, נכנסו הנאשמים לרכב, שברו את מנעול ידית ההילוכים ואת מנעול המתנע, הניעו את הרכב ונסעו מהמקום. סמוך לאחר מכן הסירו את לוחית הזיהוי האחורית של הרכב, התקינו במקומה לוחית זיהוי שמספרה שונה, גם בחזית הרכב החליפו את הלוחית המקורית ובמקומה התקינו לוחית פלסטיק, עליה רשמו בצבע שחור את מספר הלוחית החדש, כן החליפו את פגושי הרכב הלבנים ובמקומם התקינו פגושים בצבע שחור, צבעו את מראות הרכב השחורות בצבע לבן והחליפו את דלת תא המטען ואת ריפודי הרכב.

3.המשיבים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טוענים כנגד עוצמתן, הואיל ומדובר בראיות נסיבתיות בלבד, והגם שהם נתפסו בתוך הרכב הם כופרים במיוחס להם.

4.המשיב 1 טוען כי לא נהג ברכב, לכן לא החזיק בו בפועל. לטענתו אינו מעורב שכן בעת שהוא היה עדיין בשעות הבוקר בביתו, הגיעו אליו המשיב 2 עם הרכב ואדם נוסף בשם איימן שחאדה, ובניגוד למשיב 2 שמסר גרסאות שונות, המשיב 1 טוען כי הוא עקבי בגרסתו, ויש סיכוי כי זו תתקבל בסופו של יום. כמו כן העובדה ששני המשיבים מזכירים את היכרותם עם איימן שחאדה ואת העובדה שהם נבדקו על ידי מג"ב חצי שעה קודם למעצרם, מלמדת כי לא תיאמו פרטים, והדבר רק תומך בגרסת המשיב 1 כי אינו שותף לגניבה. בנוסף, למשיב 1 הרשעה אחת רלבנטית משנת 2006 בעבירת שוד, ולכן אין מדובר בעבריין שהוא חסר תקנה, והסנגור עותר כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר שישקול חלופת מעצר ו/או טיפול לגביו, שכן לטענתו בנסיבות המקרה אין הצדקה למעצרו עד תום ההליכים.

5.המשיב 2 מצטרף לטענות המשיב 1 בכך שהראיות הן נסיבתיות בלבד. לטענתו, הגם שאיימן שחאדה מכחיש כל מעורבות לגניבה, המשיבים עומדים על מעורבותו בעניין כחוליה המקשרת אותם לרכב שמסר להם, ולטענתם מן הראוי שהמשטרה תחקור אותו פעם נוספת, מה עוד שבתחילת חקירתו טען איימן כי הוא מסטול וגם החוקר טען כי הוא נראה מסומם. לטענתו, אילו היה למשיבים חשש כי הרכב גנוב, הם לא היו שוהים בתוכו אלא מנסים לברוח או לשבש את החקירה, מה עוד שכשנתבקשו על ידי המשטרה לעמוד בצד, הם נשמעו להוראות, הציגו תעודות זהות, לא ניסו להימלט ושיתפו פעולה עם השוטרים. בנוסף המשיב 2 טען בחקירתו כי יש לו רכב משלו, והוא התחתן, פתח דף חדש בחיים מאז מעצרו האחרון, ומודע למאסר על תנאי התלוי נגדו, כך שאין זה סביר כי ביצע את העבירות.

6.במועד שימוע ההחלטה שנקבע להיום, הועלתה טענה חדשה, כי לאחר הדיון נחקר איימן שחאדה בשנית, לאור זאת נערכה הפסקה בדיון וב"כ המבקשת הביאה לביהמ"ש עותק מהודעתו מיום 23.8.10. בהודעתו טוען איימן שחאדה כי הוא אשר גנב את הרכב, כמו כן, בתשובה לשאלות החוקר, הוא הסביר כיצד גנב אותו, לאיזו מטרה ואת נסיבות פגישתו עם המשיבים ומעשיהם. אתייחס לכך בהמשך.

דיון

7.חומר הראיות מבסס קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיבים. בראש ובראשונה שני המשיבים נתפסו ברכב הגנוב סמוך לאחר הגניבה כשהמשיב 2 נוהג בו והמשיב 1 יושב לצידו. הרכב נראה לשוטר הסיור חשוד, בשל לוחית הרישוי הקדמית שהיתה חתיכת פלסטיק צהוב עליה צבועות ספרות הרישוי. בנוסף, השוואה בין ספרות אלה שבלוחית למספר השלדה, הראה שאין התאמה ובבדיקה התברר כי הרכב נגנב 24 שעות קודם מהחניון ליד העיר העתיקה. בעל הרכב שזומן לחקירה בשנית עם תפיסת הרכב (לאחר שקודם התלונן על גניבת רכבו), מסר בהודעתו השניה כי הרכב עבר שינויים בהחלפת הפגושים, דלת המטען, הריפודים, צבע המראות שונה, ולרכב נגרם נזק בשבירת ידית המנעול, המתנע והחלון הקדמי. המתלונן מסר כי אינו מכיר את המשיבים וכי השאיר ברכב מכשיר טלפון נייד. בנסיבות אלה על המשיבים ליתן הסבר סביר להימצאותם ברכב הגנוב בתכיפות לגניבתו, דא עקא שהסבר כזה לא ניתן. טענתם כי איימן מסר להם את הרכב, נסתרת בהודעתו של איימן ובקיומן של סתירות בין גרסאות הנאשמים לבין עצמם, כפי שאפרט בהמשך.

8.הראיות העיקריות כנגד המשיבים הן עצם הימצאותם יחד ברכב הגנוב, בתוך 24 שעות מאז גניבתו, כשברכב בוצעו שינויים רבים, הרכב נראה חשוד בשל לוחית הרישוי הקדמית שהוחלפה לחתיכת פלסטיק צהוב עם ספרות הרכב, ועל כן עורר את חשד המשטרה ונעצר. בנוסף, המשיבים שנתפסו ברכב נראו לחוצים (ראה דו"ח הפעולה של השוטר מיכאל בן עזרא), ונסיבות אלה מלמדות על מעורבותם בעבירות ועל קיומן של ראיות לכאורה כנגדם.

9.לא זו אף זו, אלא שהנסיבות תמוהות בהן נתפסו המשיבים לא מוצאות הסבר אמין בגרסאותיהם והם הסותרות אחת את השניה, ומלמדות על חולשתן ועל העדר אמינותן, מה עוד שהמשיב 2 אף מסר שתי גרסאות שונות שאינן מתיישבות ביניהן אחת עם השניה. בעוד שבהיותו בשטח הוא מסר לשוטר כי המשיבים הכירו את בעל הרכב בלילה בתל אביב, נסעו עימו לבית חנינה ולאחר שאכלו בייגלה הוא נעלם והם נשארו עם הרכב, במשטרה הוא מסר גרסה אחרת לפיה איימן שחאדה והמשיב 2 הגיעו לביתו, אספו אותו ועשו סיבובים בבית חנינה ובשעה 05:30 בבוקר עזב אותם איימן במפתיע והם נשארו לשבת ברכב. בהמשך הודעתו הוא טוען כי המשיב 1 הוא שמכיר את איימן ומספר הטלפון של איימן נמצא בסלולארי של המשיב 1, בעוד שהמשיב 2 בקושי הכיר את איימן. לא די בכך אלא שגרסה אחרונה זו, עומדת בניגוד לגרסת המשיב 1 שטען כי אמנם הוא מכיר את איימן, אך אינו יודע עליו פרטים ושהמשיב 2 ואיימן הגיעו עם הרכב לבית המשיב 1 בבוקר. סתירות רבות אלה לא מאפשרות על פני הדברים ליתן אמון בגרסת מי מהמשיבים והן מחזקות את גרסת המאשימה.

10.אמנם נגבתה מאיימן שחאדה הודעה נוספת, ואולם, מהודעתו עולות סתירות רבות, גם בין דבריו בהודעתו הקודמת, וגם בין גרסתו הנוכחית לגרסות המשיבים. בהודעתו הקודמת מיום 19.8.10 הוא הכחיש כל קשר לגניבת הרכב כאשר נשאל על כך, והשיב כי אינו יודע במה מדובר כלל. בנוסף, הכחיש כל היכרות עם המשיבים וטען כי המשיבים סתם טופלים עליו את העבירה משום שהם יודעים כי הוא גנב. כמו כן, הוא מסר אליבי מפורט כי היה במקומות אחרים. לבסוף טען כי יש לו סכסוך עם המשיבים. מנגד, בהודעתו השנייה לקח על עצמו את גניבת הרכב שקודם הכחיש, פירט את נסיבות הרכב שעומדות בניגוד לטענת האליבי שמסר קודם, ואף פירט כיצד המשיבים אולם גם כאן מסר גרסה שעומדת בניגוד לגרסאות המשיבים כמפורט בסעיפים 4-5 להחלטתי, ומסר פרטים מפורטים כיצד ואיך גנב את הרכב, ואיך שינה את פני הרכב וחלקים בו, ומהודעתו כי עושה הבחנה בין פרטים שברצונו לזכור ובין פרטים שלגביהם טוען כי אינו זוכר, משום שהשתמש בכדורי קלונקס, לא יודע מה הוא עושה ואינו זוכר פרטים. מדובר בעדות שעל פניה נראית עדות לא אמינה, מלאת סתירות שהן בהחלט סתירות מהותיות הנוגעות לשורש העניין, ועולה בהחלט מההודעה כי איימן "לקח על עצמו בשלב זה את התיק", בניגוד לגרסה קודמת שמסר. עוד עולה ממכלול חומר החקירה כי כל הגרסאות של כל אחד משלושת החשודים, סותרות אחת את השנייה ולכן לא אמינות. בנוסף, התובעת הגישה במועד השימוע מזכר, בו צוין כי איימן יושב באותו תא עם המשיבים, כך שיש בהחלט מקום לסבור כי היה תיאום עדויות בין השלושה.

11.אשר על כן, לא ניתן לומר כי במצב הדברים האמור, קיימת חולשה בראיות לכאורה, אלא נהפוך הוא, קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים, ונראה כי איימן הינו חשוד נוסף באירוע, והשתתף עם המשיבים בגניבת הרכב. השינויים הרבים שנערכו ברכב, בתוך זמן כה קצר, תומכים בכך כי לא היה מדובר בגניבתו ע"י אדם אחד בלבד אלא, ע"י כמה אנשים שכל אחד מהם סייע כנראה בפרטים שונים לצורך שינוי הרכב בתוך הזמן הקצר.

12.לעניין עילת המעצר וחלופת המעצר, הרי שאין מדובר במעידה ראשונה של מי מהמשיבים, לשניהם עבר פלילי. לחובת המשיב 1 הרשעה משנת 2006 בגין שוד מזויין בגינה ריצה 15 חודשי מאסר והרשעה משנת 2008 בעבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו. לחובת המשיב 2 שמונה הרשעות קודמות בעבירות אלימות חמורות ביניהן חבלה כשעבריין מזויין, חבלה חמורה והתעללות פיזית או נפשית בקטין, עבירות בריחה ממעצר והפרת הוראה חוקית ועבירות רכוש חמורות, ביניהן ניסיון גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה, בגינן נגזרו עליו 60 חודשי מאסר במצטבר. כמו כן בת.פ. 3025/07 (שלום תל אביב) הוא נדון ל- 20 חודשי מאסר ו- 12 חודשי מאסר על תנאי חב הפעלה, בגין ניסיון גניבת רכב, פריצה לרכב ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בה תקף את בעל הרכב אותו ניסה לגנוב וגרם לו חבלות, לאחר שבעל הרכב הפתיעו בעיצומו של ניסיון הגניבה. מסוכנותו גבוהה ביותר.

13.מכל האמור לעיל, לאור העובדה שלמשיבים מיוחסות עבירות חמורות אותן ביצעו בצוותא חדא, של גניבת רכב, גניבה מתוכו, פירוק חלקיו ושינוי זהותו, הכל בצהרי יום ותוך זמן קצר לאחר ביצוע העבירה, עולה כי התנהגותם מסוכנת. בנוסף התנהגותם מלמדת על תעוזה והעדר מורא חוק. עברו של המשיב 2 אמנם מכביד מעברו של המשיב 1, והוא גם זה שנהג ברכב, אך מכלול הנסיבות על פניהן, מלמדות כי מתקיימת אצל המשיבים עילת המסוכנות.

14.בנסיבות אלה לאור קיומה של עילת מסוכנות מוגברת ביחס למשיב 2, אין מקום לבחון לגביו חלופת מעצר, שכן אין לסמוך עליו כי ימנע מביצוע עבירות, ולפיכך אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים, והמזכירות תעביר את התיק העיקרי בעניינו לקביעה בפני שופט בהקדם.

15.עם זאת, בטרם אשקול את מעצרו של המשיב 1, ראיתי מקום לבחון לגביו חלופת מעצר. לפיכך אני מורה לגביו על הגשת תסקיר מעצר, ודוחה את המשך הדיון בחלופת המעצר בעניינו ליום 7.9.10 בשעה 16:00.

16.המזכירות תזמן את המשיב 1 משב"ס, תזמן מתורגמן, ותשלח החלטתי בפקס לשירות המבחן.

ניתנה היום, י"ב אלול תש"ע, 22 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.