מדינת ישראל נ' שיבלי ואח'

גזר דין – לגבי הנאשם 3

להפריד את הדיון בין הנאשמים.

הנאשם 3 הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של גניבה לפי סעיף 4383+ 384 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין").

העבירות כולן בוצעו בתחנת הדלק בצומת אלומות (להלן:"התחנה"), שם קיים התקן במשאבות הדלק, המאפשר תדלוק ללא תשלום וזאת כאשר חוטים מסוימים בגוף המשאבה מחוברים ויש צורך להכניס מפתח מיוחד לחור מפתח הנמצא בצד ימין של המשאבה.

הנאשם 3 קיבל לרשותו מאדם אחר, מפתח מהסוג האמור, ביודעו כי המפתח הינו רכוש של חברת הדלק, בכוונה ליטול דלק לשימושו מבלי לשלם תמורתו. הנאשם 3 נהג להגיע לתחנה, למלא את מיכל הדלק של כלי הרכב שהיה ברשותו באותה עת, וזאת באמצעות המפתח ומבלי לשלם תמורת הדלק וזאת במועדים: 05.08.03, 20.05.04, 28.05.04 ובמועדים נוספים שאינם ידועים.

הנאשם 3 אף נהג למלא דלק כאמור ברכב שהיה רשום על שם אחיו וזאת הן ביום 08.08.03 ובמועדים נוספים שאינם ידועים.

הסדר טיעון:

הצדדים בקשו לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו ולפיו תעתור המאשימה להטיל על הנאשם 3 עונש של 2 חודשי מאסר בפועל, במצטבר לעונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי לאחרונה, מאסר מותנה בגין עבירות רכוש ופיצויים ואילו ההגנה תטען כרצונה.

טיעוני הצדדים:

ב"כ התביעה בקשה להטיל על הנאשם 3 את הרף העליון בהסדר, קרי חודשיים מאסר בפועל באופן מצטבר, פיצוי וקנס. לנאשם 3 אין הרשעות קודמות, אולם ישנה הרשעה נוספת וגזר דין מיום 29.04.10, על כן נראה כי אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בשלב ראשוני באורח חיים עברייני.

הסנגור ביקש לכבד את ההסדר ולהורות על ריצוי עונש המאסר בחופף לעונש אותו הוא מרצה כעת, כמו כן ביקש כי במידה ויוטל על הנאשם קנס ופיצוי, יהיה זה קנס ופיצוי נמוך ובתשלומים. המדובר בנאשם בן 44, נשוי ואב לילדים, הנאשם 3 הביע חרטה כנה והודה בשני התיקים, הן בתיק זה ואין בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי. הנאשם 3 לא בחר באורח חיים עברייני והרקע למעשים הינו הסתבכויות כלכליות, כמו כן ביקש להתחשב בחלוף הזמן מאז בוצעה העבירה לפני כ-6 שנים.

סיכום:

הנאשם 3 הורשע על פי הודאתו בגניבת דלק במקרים רבים, בכך שנהג לתדלק את רכביו וכן רכב השייך לאחיו, וזאת במרמה ומבלי לשלם תמורת הדלק.

לנאשם הרשעה נוספת מהעת האחרונה, בבית המשפט המחוזי בנצרת, בגינה הוא מרצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. כתב האישום עצמו מתאר מספר רב של מקרים, בהם הגיע הנאשם לתחנת הדלק, השתמש במפתח שהיה ברשותו ותדלק מבלי לשלם וזאת במשך תקופה של כשנה. בעבירות רכוש נפוצות וקלות לביצוע מסוג זה, האינטרס הציבורי מחייב להעניש את העבריינים בצורה מרתיעה, בכדי למנוע הישנותם של המעשים הפוגעים בבעלי התחנות ובהמשך אף בציבור כולו, אולם מקום שבו מוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון צריך הסדר זה להוות שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש וככלל על בית המשפט לקיימו (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז (1) 577).

וכדברי השופטת א' חיות ב ע"פ 9600/04 - גדי משראקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"המקרים בהם יסטה בית המשפט מהסדר טיעון, על פי גישת האיזון שאומצה בעניין פלוני הנ"ל, הם אפוא המקרים החריגים ובית המשפט יעשה כן מקום ששוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. לעומת זאת, העובדה לבדה שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר".

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, שקלתי את הנסיבות לקולא ולחומרא, זקפתי לזכותו של הנאשם את הודאתו, כפי שנאמר במקורותינו "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם:" (משלי כח, יג), כמו כן התחשבתי בחלוף הזמן וראיתי לנכון לאמץ הסדר הטיעון אשר הגיעו אליו הצדדים, על אף שהוא הסדר המקל עם הנאשם, אולם לא ראיתי לנכון להורות על ריצויו של עונש המאסר בחופף.

לאור האמור לעיל, אני מטיל עליו עונש כדלהלן: 

אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל של חודשיים וזאת כשחודש אחד במצטבר לכל עונש אחר שהוא מרצה כעת, וחודש אחד בחופף.

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על אותה עבירה או כל עבירה שיש בה גניבה.