מדינת ישראל נ' שי

בפני

שופטת נגה שמואלי-מאייר

הכרעת דין

בפתח הדברים יצוין כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מן המיוחס לו בכתב האישום.

כתב האישום:

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, בכך שביום 2/5/2010 נהג ברכבו ברח' היהלומים באשדוד תוך שהוא משתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

ראיות התביעה:

מטעם התביעה העיד רס"ב ג'רר שטרית, השוטר שערך את הדו"ח נושא כתב האישום (להלן: עד התביעה; הדו"ח הוגש וסומן ת/1). העד העיד כי בעודו עוקף את המשאית של הנאשם מצד שמאל, הבחין בנאשם משוחח בטלפון נייד, אותו החזיק בידו הימנית בצמוד לאוזנו הימנית. לדברי העד, חלף על פני המשאית של הנאשם במהירות איטית תוך שמירת קשר עין רציף עם הנאשם. העד הסביר כי זוכר את האירוע, שכן הנאשם ניסה לערב שוטר בשם עוזי יוסף על מנת שידבר עם העד וישכנעו לוותר על הדו"ח. יצוין כי בדברי הנהג בדו"ח נרשם: "דיברתי במירס, קראו לי מהמשרד".

ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו. הנאשם העיד כי ברכבו מותקנת דיבורית, ועל כן אין כל סיבה שישתמש בטלפון נייד שלא באמצעותה. לדברי הנאשם, קיבל שיחה מהמשרד שלו והרים את ידו כדי להנמיך את הרדיו – ואו אז הבחין בו עד התביעה שככל הנראה טעה לחשוב כי ידו המורמת של הנאשם מחזיקה טלפון נייד. בנוסף, הנאשם הכחיש כי ניסה לערב שוטר בשם עוזי יוסף, וטען כי כלל אינו מכיר אדם בשם כזה. לבסוף, הנאשם הגיש פלט שיחות יוצאות מהטלפון הנייד שלו ביום האירוע, ממנו עולה כי בשעה הנטענת בכתב האישום לא יצאו שיחות ממכשירו של הנאשם (הפלט הוגש וסומן נ/1). יש לציין כי הנאשם ביקש וקיבל ארכה על מנת להשיג פלט שיחות נכנסות (שהרי לטענתו בעת האירוע קיבל שיחה נכנסת ממשרדו), אולם ניסיונותיו לעשות כן לא צלחו.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, מצאתי כי המאשימה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

עיקרו של תיק זה הינו גרסה אחת אל מול גרסה אחרת, כאשר במצב הדברים בתום שמיעת העדויות גרסתו של הנאשם היא הסבירה יותר בעיני – שכן אכן אין כל סיבה הגיונית לכך שהנאשם לא ישתמש בדיבורית, בשעה שזו מותקנת ברכבו. זאת ועוד, מיקומו של עד התביעה ביחס למשאית של הנאשם מותיר ספקות בנוגע ליכולתו של העד להבחין היטב בנעשה בתא הנהג של המשאית – העד העיד כי עקף את המשאית של הנאשם משמאל, ונוכח הפרשי הגובה בין הרכב של העד לבין המשאית של הנאשם (שכן ברי כי קיימים הפרשי גובה כאלה בין משאית לבין רכב פרטי) לא ניתן לשלול לחלוטין את טענת הנאשם כי הרים את ידו הימנית כדי להנמיך את הרדיו, וכי העד טעה לחשוב שידו המורמת מחזיקה טלפון נייד.

לא נעלם מעיני כי גרסה זו של הנאשם לפיה הרים את ידו כדי להנמיך את הרדיו הינה בגדר "גרסה כבושה", שכן גרסה זו לא הועלתה ע"י הנאשם בעת מתן הדו"ח, ואף לא נטענה על ידו במענה לכתב האישום. ברם, הנאשם לא נחקר בנקודה זו ולא נשאל לפשר השיהוי בהעלאת הגרסה. כמו כן, נתתי דעתי לכך כי טענתו של עד התביעה כי זכר את הנאשם הספציפי בשל ניסיונו לערב שוטר בשם עוזי יוסף דווקא מקנה לגרסתו של העד מידה של אותנטיות ואמינות.

יחד עם זאת, בגרסאות הצדדים ישנם חוסרים ראייתיים רבים, אשר לא נתבררו עד תום, שאלמלא כן יכול והיה בכך כדי להוביל אותי למסקנה השונה מזו אליה הגעתי בסופו של יום. כך לדוגמא, לא הוברר מהם הפרשי הגובה בין רכבו של עד התביעה לבין המשאית של הנאשם; עד התביעה לא נחקר לגבי פרק הזמן בו שמר על קשר עין רציף עם הנאשם ולגבי וודאותו בנוגע להחזקת טלפון נייד ע"י הנאשם; עוזי יוסף לא נשאל בנוגע להיכרותו הלכאורית עם הנאשם; וכאמור, הנאשם לא נשאל מדוע השתהה בהעלאת גרסתו לפיה הרים את ידו כדי להנמיך את הרדיו. כידוע, חוסרים מהותיים אלה בתשתית הראייתית פועלים לטובת הנאשם, ומשכך אין בידי אלא להורות על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

לאור כל האמור לעיל, הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק מן המיוחס לו בכתב האישום.

המזכירות תשגר העתק מהכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ב , 23 אוקטובר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: