מדינת ישראל נ' שי לו י

פסק דין

1. היועץ המשפטי לממשלה עותר בפנינו נגד החלטת ועדת השחרורים במקום מושבה בכלא אשל (להלן – הוועדה) מיום 16.5.2011.

באותה ההחלטה החליטה הוועדה שלא ליתן לעת הזו "החלטה סופית" בעניין בקשת העותר לביטול שחרורו על תנאי של המשיב מס' 2 ("המשיב") אלא "להעמידו למבחן לתקופה של (שישה חודשים) שבמהלכה יעמוד תחת תוכנית רש"א שבה ישולב בהוסטל באר שבע... מזכירות הועדה תקבע מועד בעוד ששה חודשים שאז יקוים דיון נוסף בבקשה. לדיון זה תגיש רש"א ויגיש ההוסטל חוות דעת מסכמת לתקופה שבה שהה האסיר בהוסטל".

בטרם נפרט טענות העותר והמשיב נתמצת בקצרה את עיקרי העובדות הצריכות לעניין.

2.ביום 19.6.00 החל המשיב לרצות עונש מאסר של 15 שנים שהוטל עליו בביהמ"ש המחוזי בנצרת. דינו נגזר לאחר שהורשע בהריגה על רקע סכסוך עם בעל עסק הימורים מתחרה. קרבן המעשה נהרג על ידו ב- 16 דקירות בסכין (ת.פ. 1133/00).

כמו כן הורשע המשיב בבית משפט השלום בטבריה (ת.פ. 1742/02) בעבירת איומים, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור ודינו נגזר לתשעה חודשי מאסר שירוצו בחופף לעונש המאסר האמור של 15 השנים.

יצוין כי קדם למאסרו הנ"ל מאסר של שמונה חודשים שהוטל עליו ב- 4.6.08 בשל הרשעתו בעבירות סחיטה באיומים (בימ"ש מחוזי נצרת ת.פ. 1/97).

לקראת סיום ריצוי תקופת שני שלישים ממאסרו הובא המשיב בפני ועדת השחרורים במקום מושבה בכלא מעשיהו וביום 22.12.09 החליטה הועדה לשחררו בשחרור מוקדם על תנאי.

תנאי השחרור העיקרי היה עמידתו בתוכנית השיקום שהציעה רש"א ולפיה עליו לשהות בהוסטל "בית אברהם – קרן התשובה" בפיקוח רש"א.

3.בניגוד לתנאי השחרור שנקבעו, עזב המשיב ביום 18.7.10 את ההוסטל הנ"ל – ללא אישור וניסיונות צוות ההוסטל לאתרו לא צלחו.

ביום 22.7.10 נוצר עימו קשר טלפוני וכעבור עשרה ימים נוספים הוא נעצר בחשד לביצוע עבירות שונות.

ביום 24.8.10 הוגש נגדו כתב אישום בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (ת.פ. 43256-08-10) ובו יוחסו לו עבירות סחיטה באיומים, החזקת סם שלא לצריכה עצמית והפרת הוראה חוקית, ובמקביל ביקשה המדינה לעוצרו עד לתום ההליכים.

ביום 17.11.10 החליט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ. קפאח) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

בדיון בתיק העיקרי ביום 27.1.11 תוקן כתב האישום במסגרת הסדר טיעון והמשיב הודה והורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

העבירות שבביצוען הודה והורשע היו שתיים.

האחת, עבירת איומים שעבר ביום 21.7.10 והשנייה הפרת ההוראה החוקית של תנאי השחרור על תנאי כפי שנקבעו בהחלטת הועדה הנ"ל מיום 22.12.09. לאמור, עזיבתו את ההוסטל בו היה עליו לשהות החל מיום 18.7.10 ועד למעצרו על ידי המשטרה כשבועיים לאחר מכן.

כאמור, במהלך תקופה זו של הפרת תנאי השחרור ביצע ביום 21.7.10 את עבירת האיומים האמורה.

נסיבות עבירה זו היו כדלהלן. המתלונן (יאיר משה) לווה כספים ברבית נשך ולא עמד בתשלומי הפירעון. "גובה הכספים" של המלווה מסר למשיב את פרטי הלווה הסרבן (המתלונן) המשיב התקשר אליו טלפונית ואיים עליו במילים: "תגיד, אתה רוצה שיבואו ויזיינו אותך בתוך הבית? אתה רוצה שאני אבוא ואזיין אותך בתוך הבית? למה לקחת כסף?!"

הלווה (המתלונן) בשל איומיו אלה של הנאשם (המשיב) וחששו ממנו הבטיח כי ישלם את הכסף יום למחרת וכך עשה. במעשיו אלו הנאשם (המשיב) איים על המתלונן באיומים לשלם לו סכומי כסף". (ציטוט מסעיפים 9-11 לאישום הראשון בכתב האישום המתוקן בו הודה והורשע המשיב).

4.ביום 28.4.11 ניתן בביהמ"ש המחוזי בת"א גזר דינו של המשיב.