מדינת ישראל נ' שטרנפלד(עציר)

גזר דין

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד דוניא נסאר

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י עו"ד פתחי פוקרא

מבוא

1.כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום , בו יוחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 380 בצירוף 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"החוק"). איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, והיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

2.בדיון אשר התקיים בפניי ביום 12.06.11, הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו, הנאשם יחזור בו מכפירתו, כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע על פי הודאתו בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן. לעניין הענישה הוסכם בין הצדדים, כי הם יטענו באופן חופשי לעונש (הכל ביחד ייקרא להלן: "הסדר הטיעון").

3.בהתאם להסדר הטיעון, הנאשם חזר בו מכפירתו. כתב האישום תוקן, התקבל וסומן בחתימתי. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום"). על יסוד הודאת הנאשם, הרשעתי אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן כדלקמן:

א.תקיפת בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיפים 380 + 382(ג) לחוק העונשין.

ב.איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ג.היזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

4.מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם וגב' כרמן הררה (להלן:"המתלוננת") נשואים זו לזו.

5.עוד עולה, כי בתאריך 15/4/11 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, ברח' משעול אדמון 15 בקצרין תקף הנאשם שלא כדין וללא הסכמתה את המתלוננת בכך שאחז בה, נאבקה בו ונפלו יחדיו על הרצפה, תוך כדי כך נשך אותה במרפק והכה בה בחלקי גופה השונים.

6.בנסיבות הנ"ל נגרמו למתלוננת סימני חבלה מעל הצלעות וסימני חבלה ושטף דם תת עורי במרפק ימין ושמאל ופצע במרפק שמאל שהינה חבלה של ממש אשר נזקקה לטיפול רופאי בבית החולים זיו בצפת.

7.בהמשך לאמור לעיל איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחייה של המתלוננת בכך שאמר לה אם את לא איתי את לא נשארת בחיים וכל זאת הכוונה להפחידה ולהקניטה.

8.בהמשך לכך גרם הנאשם נזק במזיד ושלא כדין בכך שזרק כסא על מסך הפלזמה ושבר אותו וערך הנזק אינו ידוע לתביעה.

טיעוני המאשימה לעונש

9.הנאשם יליד 1971, אין לו הרשעות קודמות, ולאחר שהודה בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות איומים והיזק בזדון, הורשע. המאשימה הדגישה כי עבירות אלימות במשפחה, נדונו רבות בפסיקה ובתי המשפט על כל דרגותיהם עמדו על חשיבות העברת מסר חד בעבירות אלו ועל הצורך בעקירת שורשי תופעה זו מהחברה.

10.כן היא הפנתה את בית המשפט לפסקי דין שעסקו בעבירות אלימות , רע"פ 5299/10 ורע"פ 4140/10, שניהם של השופט ג'בראן, אשר עמד על הצורך בענישה הולמת בעבירות של אלימות במשפחה, גם כאשר קיים תסקיר חיובי בעניינו של הנאשם, אשר המליץ על שיקומו.

11.הוסיפה המאשימה וטענה, כי מעובדות כתב האישום עולה כי מדובר בנאשם אשר ביצע את העבירות על רקע רצון המתלוננת להיפרד ממנו. דווקא בנסיבות אלו הצורך במתן משקל להרתעת הנאשם גובר על אינטרס שיקומי אחר ובמיוחד כאשר אין המלצה כזו.