מדינת ישראל נ' שטרן(עציר)

בפני

סגן נשיא אברהם הימן

עיקרי הכרעת הדין כפי שהוקראו בפומבי:

על פי עובדות כתב האישום, תקף הנאשם את המתלונן באמצעות סכין, פצע אותו, גנב את הטלפון הנייד שלו וניסה להניא המתלונן ואשתו מלהתלונן במשטרה אודות תקיפה זו.

קיים פער בין גרסת הנאשם לגרסת המתלונן באשר לאירועים שהיו בנסיבות הרלבנטיות לכתב האישום. טוען המתלונן כי בעת שתקף אותו הנאשם בדירתו של המתלונן היו שניהם ביחידות בדירה, והתקיפה הייתה ללא כל סיבה נראית לעין. טוען הנאשם כי אותה עת ובאותן נסיבות היו ארבעה בדירה: המתלונן, שני חבריו והנאשם. משום שהנאשם חשש כי הם עומדים לפגוע בו נטל סכין והגן על עצמו. בעשותו כן, פגע הנאשם במתלונן. הנאשם כופר כי ניסה להדיח המתלונן ואשתו מלמסור הודעה במשטרה.

אף שיש הגיון בגרסת המתלונן לעומת חוסר ההיגיון בגרסת הנאשם הרי שבמקרה זה, כשלה המשטרה במיצוי החקירה. כשל זה יש בו כדי וליצור "חור" בעובדות. אין חולק כי באותן הנסיבות, גם לפי גרסת המתלונן, מצויים היו ברקע שתי דמויות נוספות הן שכניו של המתלונן, לפי גרסתו, פגש בהם עת נמלט מהדירה. אף על פי שפרטי שני אלה היו בידי המשטרה כשלה המשטרה בחקירתם. ברור לכל, כי גם כאשר עדים ממאנים להגיע לחקירה אין הדבר מוביל להרמת ידיים של המשטרה וכניעה לרצונם של העדים להימנע מלשתף פעולה. על המשטרה להגיע לחקר האמת גם אם לכאורה אין בכך כדי לנקות לחלוטין החשוד. חקר האמת הוא מנשמת אפה של החקירה המשטרתית.

אכן, אין בכשל זה כדי להביא לזיכויו של הנאשם, לפי שבסופו של יום, לא היה צידוק לתקיפה כה חמורה של המתלונן ולמעשה הנאשם מודה כי תקף את המתלונן ולגירסתו גם את חבריו שהיו בדירה. אך כאמור, אין בכך כדי לפטור המשטרה מחקירה. במקרה שלפני התשתית העובדתית שיש בה כדי הרשעת הנאשם היא כפי גרסת המתלונן.

כפי שקבעתי בהכרעת הדין, הגיונם של הדברים מוביל לכך שהיה לנאשם - ורק לו - האינטרס למנוע מהמתלונן שנפגע קשות מהסכין שבה עשה הנאשם שימוש, מלמסור עדות במשטרה. לפיכך קבעתי כי הנאשם ניסה להדיח המתלונן ואשתו מלמסור הודעה במשטרה.

סופו של דבר שהרשעתי הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הכרעת דין

כתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות: פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין, תקיפה סתם, גניבה והדחה בחקירה.

על פי עובדות כתב האישום, הייתה בין הנאשם לבין אחד – פבל סטריצקי (להלן – "המתלונן") היכרות מוקדמת. ביום ה- 9.7.10 סמוך לשעה רבע לארבע אחר הצהריים, הגיע הנאשם לביתו של המתלונן בבת ים ברח' ירושלים 74, שאל אודות מכר משותף לשניהם בשם ליאון, ומשהשיב לו המתלונן כי לא ראה אותו ביקש ממנו הנאשם לשהות בביתו זמן מה עד סמוך למועד יציאת הרכבת שלדברי הנאשם היה בה כדי להסיעו לבית הוריו בחיפה. המתלונן הסכים לכך.

משחלפה חצי שעה, פנה המתלונן לנאשם וביקש ממנו לעזוב הדירה לפי שעל המתלונן לצאת לסידורים. בתגובה ביקש הנאשם להיכנס לחדר השירותים. מספר דקות לאחר מכן, בעת שהיה הנאשם בחדר השירותים קרא למתלונן. משהגיע המתלונן אל חדר השירותים, פצע הנאשם את המתלונן בעודו מחזיק סכין בידו בימינית, בכך שדקר אותו במותן שמאל והפילו ארצה. בעוד המתלונן שרוע על הרצפה, תקף אותו הנאשם בכך שהניח כף רגלו על צווארו של המתלונן, דקר אותו בצווארו ופצע אותו בשנית. המתלונן הצליח להדוף את הנאשם יצא מן הדירה להזעיק עזרה. בעת ששהה הנאשם לבדו בדירה, נטען בכתב האישום כי גנב מכשיר טלפון של המתלונן ועזב את הדירה.

סמוך לאחר מכן, התקשר הנאשם ל"פרודתו" (כך לפי לשון כתב האישום) של המתלונן ואמר לה כי המתלונן שוהה בבית חולים וולפסון, ומקבל טיפול לאחר שדקר אותו, אמר לי כי עליה לנסוע לבית החולים, ולדבר עם המתלונן בכדי שלא יגיד למשטרה מי דקר אותו, בשיחה זו איים ואמר כי אם המתלונן יספר למשטרה אזי יהרגו את הבן שלה.

כמו כן, נטען כי בעקבות הפציעה נזקק המתלונן לקבל טיפול רפואי בבית החולים.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, לפיכך שמעתי ראיות בתיק.

הראיות.

העד העיקרי במשפט זה הוא המתלונן. בעדותו חזר המתלונן למעשה על כל הפרטים והעובדות המצויות בכתב האישום (ראו עדותו הראשית מעמ' 17 שורה 23 ואילך). העד מספר על היכרותו את הנאשם, על כי באותו יום הגיע לביתו וביקש להתקשר טלפונית מהטלפון של המתלונן, ואמר לו שיש לו זמן עד למועד יציאת הרכבת לחיפה. הוא הסכים כי הנאשם ישהה אצלו וכי גלשו באינטרנט ביחד עד אשר אמר המתלונן לנאשם כי עליו לעזוב משום שהוא אמור לצאת מהבית. אחר כך, לדברי המתלונן ביקש הנאשם להיכנס לשירותים, "ואחרי דקה, דקה וחצי שתי דקות" לדבריו קרא לו משהגיע המתלונן לחדר האמבטיה, ראה את הנאשם מגיע מכיוון המקלחת וסכין בידו והנאשם החל לדקור אותו. לדבריו חשב שזו בדיחה של הנאשם, הוא ניסה לבלום הדקירות בידו ואחר כך, הפילו הנאשם ארצה. הנאשם צעק לעזרה אך לא היה מי שייחלץ לעזרתו. הנאשם המשיך לדקור אותו ולדבריו הצליח לבלום הדקירות. שהיה על הרצפה נאבק עם הנאשם עד אשר הצליח המתלונן לאחוז בידו. כמו כן, סיפר כי בעודו שוכב על הרצפה דרך הנאשם על צווארו. לבסוף מספר המתלונן: "אני אספתי את כל כוחותי וזרקתי את מקסים מעלי, אחרי שזרקתי אותו מעלי ראיתי שהדלת פתוחה ראיתי שהדלת לא נעולה אז פתחתי את הדלת ורצתי במדרגות למטה" (עמ' 22 שורה 11 לפר'). כמו כן, סיפר המתלונן כי את הסכין שבה דקר אותו הנאשם הביא הנאשם וכי לאחר שחזר לדירה ובנוכחות השוטרים שהוזעקו למקום, מצא את הסכין כשהיא שבורה בתוך דירתו. לדבריו, לאחר שהנאשם עזב את דירתו נטל ממנו שרשרת וטלפון נייד (עמ' 22 שורה 9 לפר').

בחקירתו הנגדית הארוכה חזר המתלונן ולא נסוג במשהו מעדותו הראשית. העד הוסיף בתשובה לשאלות בחקירה הראשית כי בדירה נמצא צלב שהוא חלק משרשרת שלו שאת השרשרת לא מצא, כמו כן, סיפר כי גרושתו הגיעה אליו לבית החולים ואמרה כי איימו על בנם קטן שיהרגו אותו. (עדותו בעמ' 32 ו-33 לפר'). המתלונן עומת בחקירתו הראשית, בשאלות רבות עם גרסת הנאשם לפיה במפגש ביניהם היו נוכחים שני חבריו של המתלונן וכי הארבעה עשנו סמים, וכי הסכין השבורה היא סכינו של המתלונן ולא של הנאשם. המתלונן העיד באופן נחרץ כי אין בכך ממש וכי במפגש היו רק הנאשם והוא ועמד על כך שהסכין היא סכינו של הנאשם שהביאה עמו.