מדינת ישראל נ' שטיין

בפני

שופטת רחל טאובר

הכרעת דין

הנאשם שטיין מרק מואשם כי ביום 19.12.09 בעת שנהג ברכב שמספרו 92-466-69 נהג במהירות של 153 קמ"ש בניגוד למהירות המותרת במקום (90 קמ"ש) בכביש 7 למזרח, וזאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם נקלט במכשיר הממל"ז מטווח קליטה של 259.3 מטר במהירות של 158 קמ"ש, וזאת באור יום, בשעה 09:21 בבוקר, מהמהירות הופחתו 5 קמ"ש, כך שמיוחסת לו עבירה של נהיגה במהירות של 63 קמ"ש מעל המותר.

התביעה הביאה לעדות את השוטר פימה אליהו ואת השוטר כהן הרצל.

הנאשם לא התייצב מעולם בבימ"ש וגם החליט שלא להעיד ולא למסור את גרסתו.

השוטר פימה אליהו, שהוא מפעיל ממל"ז מוסמך משנת 99', הציג תעודת מפעיל (ת/1) והעיד כי ביום 19.12.09 הפעיל ממל"ז שמספרו 5439, ערך את כל הבדיקות הנדרשות למכשיר והמכשיר נמצא תקין (ת/2 – יומן הפעלה).

השוטר נחקר נגדית והעיד כי הניידת המשטרתית עמדה בשול ימין בכביש 7 ק"מ 16, במקביל לכביש, והוא היה מחוץ לניידת בצד שמאל, רכב הנאשם היה ראשון בשיירה בנתיב ימין ללא רכב מקביל, והוא כיוון את הממל"ז למרכז חזית הרכב שהיה ראשון בשיירה, הכביש בינעירוני עם שטח הפרדה בנוי, ובמעמד ביצוע העבירה אמר הנאשם: "זה רכב גדול, לא שמתי לב, נסעתי בצורה זהירה, נסעתי בצד ימין". הנאשם זוהה עפ"י רישיון נהיגה עם תמונה. גם בסיום המשמרת בוצעו בדיקות למכשיר והמכשיר נמצא תקין.

כבר בתחילת הדיון טענה הסנגורית כי הכפירה בתיק היא אך ורק לגבי כיול המכשיר, בהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי המחייב את המשטרה לבצע כיול, ואני מצטטת מדבריה: "ללא הכיול אי אפשר לקבוע שהבדיקה אמינה".

השוטר נחקר נגדית לגבי הבדיקות שביצע למכשיר, וגם על בדיקת הכיול. לא מצאתי דופי בעדותו והתרשמתי ממהימנותו כמפעיל, לאור ניסיונו הרב של 10 שנים כמפעיל מוסמך.

התביעה גם הביאה לעדות את השוטר כהן הרצל המשרת במעבדת מכשור אכיפה במטה הארצי ברמלה. השוטר העיד כי ביום 13.7.09 נערך למכשיר שמספרו 5439 ביקורת שגרה, כמתבקש מהנוהל המשטרתי, השוטר בדק את כל הפרמטרים והמכשיר נמצא תקין , הבדיקה התקבלה וסומנה ת/4.

השוטר הסביר, כי במהלך בדיקה שגרתית אחת לחצי שנה נערכת למכשיר בדיקה ארוכה ומורכבת לפי סעיפים שכתובים בנוהל, הוא בודק את המכשיר לפי כל סעיף, ויש סעיף שמתייחס לבדיקת כיול אותו הוא ביצע ונמצא כי המכשיר תקין.

השוטר גם העיד כיצד הוא מבצע את הכיול , הוא עושה זאת מחוץ למעבדה , מעבדה משטרתית שאינה מוסמכת.

הנאשם בחר שלא להעיד, הנאשם גם לא התייצב בבית המשפט בכל שלב, לרבות הקראה והוכחות, זאת למרות שבמעמד ביצוע העבירה ניתן להבין מדבריו כי אינו כופר במהירות.

הנאשם אמר לשוטר: "זה רכב גדול, לא שמתי לב, נסעתי בצורה זהירה , נסעתי בצד ימין".

מתגובתו: "לא שמתי לב" עולה כי הנאשם לא היה מודע למהירות הנסיעה שלו ואין בדבריו הכחשה ממשית לכך שנהג מהר למרות שלטענתנו נסע בצורה זהירה בצד ימין.

הנאשם לא טרח אפילו להגיע לבית המשפט ולהסביר את תגובתו במעמד ביצוע העבירה ואין ספק שתגובתו מחזקת את ראיות התביעה והעובדה שבחר שלא להעיד בבית משפט, לא להגיע ולא למסור גרסה, גם כן מחזקת את ראיית התביעה, כאמור בתקנה 162 לחסד"פ.

הסנגורית המלומדה טענה בסיכומיה, כי על בית המשפט לפעול לפי האמור - בע"פ 5355/08 מדינת ישראל נ' יבין כב' השופטת ברקאי ועל פי האמור - בעפ"ת 9534-06-08 דרייזין נ' מדינת ישראל כב' השופט נוגה אהד.

אולם הסתבר - שבעפ"ת 5478-10-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, קבע כב' השופט כמאל סעב, "כי על פי הפסיקה לצורך הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, על המאשימה להוכיח 3 יסודות מרכזיים: