מדינת ישראל נ' שחתות(עציר)

גזר דין

בתיק זה הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה ללא רישיון, נהיגה רשלנית, גרימת נזק, גרימת חבלה של ממש, סטייה מנתיב, חציית שטח הפרדה ונהיגה ברכב בלא רישיון רכב תקף.

העובדת הרלוונטיות פורטו בהכרעת הדין מיום 13.2.13 ואין צורך לחזור עליהן. אדגיש רק כי מדובר בתאונת דרכים מיום 19.12.09 שנגרמה עקב נהיגה רשלנית של הנאשם בטרקטורון, וזאת בהיותו בלתי מורשה כלל לנהיגה. כתוצאה מהתאונה נחבלו באופן חמור הנאשם עצמו והנוסע שהיה עימו, מחמוד שחתות ואושפזו לטיפול בבית החולים רמב"ם.

מחמוד שחתות העיד בפניי וסיפר כי מאז התאונה הפך לשבר כלי, איבד כליל את זכרונו ועצמאותו, והוא תלוי כיום לחלוטין באביו שמנהל את ענייניו.

המאשימה עתרה להטלת עונש של מאסר בפועל, פסילה ממושכת ועונשים נלווים, וזאת לאור היות הנאשם בלתי מורשה ולאור תוצאות התאונה. המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות ממנו עולה כי לא רק שלחובת הנאשם עבר פלילי הכולל עבירות של גניבה, שימוש בנשק סמים ועוד, אלא שלחובתו אף עבירות דומות קודמות, האחת לפני האירוע דנן מיום 11.11.09 בגינה הועמד לדין בבית משפט השלום בחיפה בעבירה של נהיגה בלא רישיון ונהיגה בשכרות במסגרת תיק 5712-01-10, ושתי עבירות לאחר האירוע: עבירה מיום 20.2.10 בגינה הועמד לדיון בבית משפט זה במסגרת תיק 2345-05-10 ועבירה נוספת, חמורה מכל, מיום 26.10.11 בגינה הורשע הנאשם בעבירות של הריגה, הפקרה לאחר תאונה, נהיגה בשכרות ועוד, במסגרת תיק 25891-11-11, ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר בפועל.

למרות עובדות אלה, לא בחל הנאשם בטענה לפיה הוא "אינו מקל ראש בעבירה, הבין היטב את חומרתה וכבר למד את הלקח בטרם גזירת דינו".

המדובר בטענה שקשה לקבלה מפי מי שמנהל משפט וכופר באשמה, וקל וחומר ממי שכל טענותיו נדחו באופן גורף כמפורט בהכרעת הדין. אולם על אחת כמה וכמה שאין לקבל טענה מעין זו מפי מי שחזר על מעשהו לפחות פעמיים לאחר האירוע, כאשר בפעם השנייה גרם לתוצאה הקשה מכל, תוך התנהגות עבריינית פרועה.

הענישה המקובלת בעבירה של נהיגה בלא רישיון נהיגה תנוע בין מאסר מותנה למאסר קצר אותו ניתן לרצות בעבודות שירות. מובן כי דינו של מי שאין המדובר בעבירה ראשונה מצדו יזכה לעונש חמור יותר, ועל אחת כמה וכמה יש להחמיר בדינו של מי שגרם בעת נהיגה בלא רישיון לתאונה ולתאונה קשה כגון התאונה דנן בגינה הפך חברו של הנאשם לשבר כלי ממש.

כבר נפסק לא אחת כי גזר הדין בעניינו של נאשם שגרם לתאונה קשה יהיה חמור וקרוב לגזר דינו של מי שגרם לתוצאה קטלנית, שרק הודות למזל נמנעה במקרה הספציפי, ראו דוגמא רע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל ורע"פ 3764/05 ורד בן זויה נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפסע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפק' התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל.

במקרה דנן, לאור חומרת התנהגותו של הנאשם, העובדה כי מדובר בעבירה חוזרת מצדו, וכי גם לאחר האירוע לא הפנים את התוצאה הקשה לה גרם, והמשיך לנהוג באופן דומה עד אשר גרם לבסוף לתוצאה קטלנית, אין מנוס לדעתי, מענישה כבדה.

יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי הנאשם כיום אסיר, אשר לפניו עוד מספר שנות מאסר, ולאחריהן עוד פסילה ארוכה שהטיל עליו בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, בכדי לאפשר לנאשם "אור בקצה המנהרה", אמתן במידה מסוימת את העונש שאפשר והיה ראוי להטילו על הנאשם אלמלא כן.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל לשמונה חודשים.

המאסר יצטבר לכל עונש אחר אותו מרצה הנאשם כיום.

12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בלא רישיון או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים.

הפסילה תחושב מסיום כל פסילה תקפה אחרת, או משחרור של הנאשם ממאסרו, לפי המאוחר. במידת הצורך יגיש הנאשם בקשה לחישוב הפסילה, שאחרת לא תסתיים לעולם.

בנסיבות, לאור תקופת המאסר שעל הנאשם לרצות על פי החלטת בית המשפט המחוזי, לא ראיתי מקום להטלת עונשים נוספים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, 2828 מאי 2013, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד מוחמד דיאב וב"כ המאשימה עו"ד אמל סעד.