מדינת ישראל נ' שחתות(אסיר)

גזר דין

1.בדיון שהתקיים ביום 25.12.2006 בפני כב' סגן הנשיא (כתוארו אז), השופט פדר, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. על-פי עובדות כתב-האישום, בימים 17.6.04 ו – 18.6.04, לאחר שהוטל עליו לרצות עונש מאסר בתיק אחר (ביום 16.6.04), ובעת שנלקח למעקב סמים בימ"ר הדרים, נתן הנאשם צואה בה נמצאו 16 אריזות פלסטיק סגורות שהכילו מגוון סמים מסוכנים: הרואין במשקל 86.7939 גרם, קנבוס במשקל 19.11 גרם, חשיש במשקל 16.0849 גרם ו – 10 טבליות MDMA (אקסטזי).

2.במסגרת ההסדר החלקי, הוסכם על שליחת הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו לבחינת נקיונו מסם, כפי שטען. התקיימו לאחר מכן 4 ישיבות (ללא דיון לגופו של עניין), ומיום 9.9.2007 לא התייצב הנאשם לדיון בעניינו. במהלך שלוש ישיבות נוספות שהתקיימו בשנת 2007 נטען לאי-התייצבות בשל מצב רפואי. ארבעה דיונים נוספים התקיימו בשנת 2008, כשחזרה הטענה לאי-התייצבות בשל מצב רפואי (מחלת השחפת), ללא הצגת תיעוד המבסס זאת, ולבסוף ביום 27.5.2008, הותלו ההליכים נגד הנאשם מחמת חוסר איתור. ביום 11.12.11 חודשו ההליכים כנגד הנאשם, וניתנו מספר דחיות על-מנת לאפשר לסניגורו – מטעם הסניגוריה הציבורית – לייצגו כיאות תוך איסוף כל האינפורמציה הרלבנטית ובירור מצבו המשפטי העדכני.

3.ישיבת הטיעונים לעונש התקיימה, לכן, כחמש שנים ומחצה לאחר מתן הכרעת-הדין, בשל התנהלות הנאשם, כאשר ב"כ המאשימה חזר והדגיש את סוגיית העדר התייצבותו של הנאשם לאחר מתן הכרעת-דין בעניינו. עוד טען, כי המדובר באדם בעל עבר פלילי עשיר, כאשר גם לאחר הכרעת-הדין המשיך לבצע עבירות – לרבות עבירות סמים, וניכר כי לא למד לקח ולא ערך כל שינוי בחייו. היפנה למגוון וכמויות הסם אותן ניסה הנאשם להחדיר לתוך כלא הדרים וכן למדיניות הענישה שהותוותה על-ידי בית-המשפט העליון המחייבת ענישה ממשית מאחורי סורג ובריח מטעמי גמול והרתעה. על כן, לאור חומרת העבירה, מגוון וכמות הסמים אותם ניסה להחדיר בעת ריצוי מאסר, ובשל התחמקותו מרשויות החוק, עותר הוא להשית עונש ראוי של 18 חודשי מאסר בפועל במצטבר למאסרו הנוכחי, מאסר על תנאי וקנס.

4.לטענת הסניגור, לאחר שהנאשם הודה במיוחס לו והוא אף התייצב בשירות המבחן, חלה התדרדרות במצבו הרפואי, הוא חלה במחלת השחפת והיה מאושפז בבית-החולים – כשלצורך כך הגיש תעודות רפואיות מאותה תקופה (נ/1, נ/2). על כן, אין המדובר בנאשם שניסה להתחמק מאימת הדין. לאחר שחרורו מבית-החולים, נותק הקשר עימו – אך בהמשך נוהלו הליכים בבית-המשפט בעכו ובבית-המשפט המחוזי בחיפה, כשהנאשם היה עצור מחודש ינואר 2011, ולמרות זאת חודשו ההליכים אך בדצמבר 2011. עוד טען, כי הנאשם מרצה עונש מאסר בן 75 חודשים, ואין כל אפקטיביות לענישה במידה ויוטל עליו עונש במצטבר אותו יתחיל לרצות קרוב ל – 18 שנים לאחר ביצועה בשנת 2004. לדבריו, אין מקום להטיל ענישה לצרכי הרתעה כיום, עם כניסת תיקון 113 לחוק העונשין לתוקף, ולנוכח מכלול הנתונים, עותר הוא לכך, שכל ענישה שתוטל תחפוף את תקופת המאסר אותו הוא מרצה כיום.

5.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי המדובר בארוע חמור של החדרת סמים מסוכנים אל בין כתלי הכלא, כשעסקינן בכמות גדולה ובמגוון סמים - לרבות הרואין - הסם המסוכן והקטלני שבין הסמים. לא יכולה להיות מחלוקת, כי בתי-המשפט מחוייבים להילחם בנגע הסמים ובתופעה של החדרת סמים לכלא באמצעות השתת ענישה ממשית מאחורי סורג ובריח:

"תופעת הברחתם של סמים אל בין כתלי הכלא, מוכרת וידועה, וחרף המאמצים הבלתי-נלאים שעושה שירות בתי הסוהר כדי להדבירה, נראה כי יעד זה רחוק מהשגה. לפיכך, כשנלכדים אדם או חבורה אשר קשרו קשר לבצע עבירה מסוג זה, נכון יעשה בית המשפט המוסמך אם יכביד עליהם את ידו, הן כדי לגמול להם על חטאתם, וגם כדי לטעת בתודעת הרבים מהו המחיר אותו עלול לשלם מי שנוטל על עצמו את הסיכון של החדרת סמים לבית סוהר"

(ראו פסק-דינו של כב' השופט אדמונד לוי ב עפ 6143/03 יאיר פורטל נ' מדינת ישראל , פורסם בפד"י נח (2) 614 (2004), בעמ' 617).

6.הדברים נכונים בעניינו של הנאשם, אשר חשף בפני שירות המבחן (כפי שעולה מתסקיר שהוגש בזמנו, מיום 9.3.2007), כי ניסה להכניס סמים למקום המאסר כחלק מחובו כלפי אסירים אחרים, אשר סיפקו לו סמים בעבר (עמ' 2). הכל, בעת שכבר אז היה בעל עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש, אלימות וסמים.

7.מטיעוני הצדדים עולה הצורך להתייחס להשפעת חלוף הזמן על קציבת הענישה הראויה. בעניין זה, דעתי היא כגישת המאשימה. גם אם בשלב מוקדם של ההליך הוגש תיעוד רפואי המבסס התדרדרות במצבו הרפואי של הנאשם, הרי שבמשך יותר משלוש שנים לאחר מכן הוכחה הטענה, כי הנאשם התחמק מאימת הדין. הסתבכויותיו החדשות הן שהביאו לאיתורו, ובנוסף, ממחישות הן, כי המדובר באדם שלא השתקם ושינה דרכיו – אלא ההפך הוא הנכון: הנאשם הסלים פעילותו הפלילית בתחום הסמים והנשק, ואף נדון לעונשים משמעותיים מבלי שהתיק הנוכחי, התלוי ועומד כנגדו, נלקח בחשבון.

8.בנסיבות אלו, חלוף הזמן אינו יכול לפעול כשיקול לקולא לענין תקופת המאסר הראויה, כשדווקא נוכח מאסרו הממושך, קיימת אפקטיביות לענישה כגמול על המעשים, גם למען הרתעתו והרתעת אסירים בסביבתו.

9.יש מקום להתחשב בהודאתו במיוחס לו, הודאה עליה עמד גם כיום. עם זאת, נוכח מגוון וכמות הסמים אותם החזיק לצד התנהלותו בהליך המשפטי, ניתן היה לעתור לענישה מחמירה מזו שעתר לה ב"כ המאשימה. על כן, לטעמי, לנתון זה ניתן המשקל הראוי במאזן האינטרסים שנערך על-ידי התביעה, אשר הציגה עתירה עונשית ראויה בנסיבות.

10.לאור האמור לעיל, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

18 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר למאסרו הנוכחי.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירות סמים מסוג פשע; מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות סמים מסוג עוון.

בשל תקופת המאסר המצטברת אותה ירצה הנאשם, לא תוטל עליו ענישה כספית.

129371

513ניתן צו להשמדת המוצגים - סמים.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, במעמד הנוכחים.