מדינת ישראל נ' שחאדה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, החזקת חלק, אבזר, או תחמושת של כלי נשק, לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק הנ"ל, בכך שביום 15/2/10, בביתו, החזיק הנאשם אקדח מסוג גלוק, מחסנית התואמת לאקדח מסוג זה, ו- 5 כדורים לאקדח בקוטר 9 מ"מ.

שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם ובו מתאר כי הנאשם בן 21, סיים 7 שנות לימוד, עזב את בית הספר בשל קשיי למידה, והחל עובד בעבודות מזדמנות, לסירוגין. הנאשם הודה, בפני קצין המבחן, בביצוע העבירות, הביע חרטה בגינה, והסביר כי ערב יום ביצוע העבירה הגיע אליו בחור בן כפרו וביקשו להשאיר במשמרתו את האקדח, והנאשם נענה לבקשה מבלי לחשוב על משמעות מעשהו, אלא מתוך נגררות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטה לקבל את אשר מוצע לו ע"י אחרים, מבלי שיתבונן במשמעות הדבר, ומשכך, מתקיים סיכון להישנות מעשי עבירה בעתיד, לאור מאפיין הנגררות אצל הנאשם. יחד עם זאת, סבור שירות המבחן כי אין למצות את הדין עם הנאשם, וכי שליחתו למאסר בפועל עלולה להוביל להתדרדרות רגשית ולפגוע ביכולתו להשתלב חזרה בקהילה. השירות מציין כי במידה ויוטל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, ראוי כי יהא לתקופה קצרה, ושירוצה בעבודות שירות, נוסף על מאסר מותנה וחתימה על התחייבות.

ב"כ המאשימה ציינה את חומרת ואת עברו הפלילי של הנאשם, וטענה לצורך בהרתעת הנאשם ועבריינים בכוח, ע"י ענישה מחמירה, שתבהיר את המסוכנות הכרוכה בהחזקת נשק חם. ב"כ המאשימה ציינה עוד את התרשמות שירות המבחן לקיומו של סיכון להישנות מעשה עבירה, ולאור כל אלה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח, ומאסר על תנאי.

הסניגור, בטיעוניו לעונש, טען כי הנאשם אינו השותף העיקרי בביצוע העבירות נשוא האישום, אלא היה זה אחר, אשר מסר את האקדח לנאשם, עוד ביום ביצוע העבירה, כאשר הנאשם, עוד בחקירתו במשטרה, מסר את פרטיו המזהים של האחר, וחרף זאת, נמנעה המשטרה לפעול לאתרו ולעצור אותו באופן מיידי, והסתפקה בשליחת זימון לביתו של האחר, וזה נעצר כעבור מספר ימים, נערך עימות בינו לבין הנאשם, הנאשם מטיח בפני האחר את גרסתו, לפיה, האחר מסר לו את האקדח, וחרף זאת, החליטה המשטרה לשחרר את המעורב האחר, ולא הועמד לדין. לטעם הסניגור, המאשימה נוקטת בגישה שמפלה לרעה את הנאשם לעומת המעורב הנוסף. לשיטת הסניגור, נסיבות אלה מצדיקות להקל בעונשו של הנאשם, משמעותית. עוד נטען כי הנאשם החזיק בנשק לתקופה קצרה של יממה וחצי היממה. הסניגור ציין את המלצת שירות המבחן, לפיה, אין למצות את הדין עם הנאשם, והוסיף כי הנאשם היה נתון במעצר בית מלא, ובהמשך, במעצר בית חלקי, למשך 10 חודשים, ועתר להשית על הנאשם ענישה מותנית, בצד קנס כספי, ולחילופין, לאפשר את ביצוע המאסר בפועל בעבודת שירות. הסניגור הגיש ראיות לעונש, לתמוך בטענותיו, שעניינן הודעת הנאשם במשטרה, בה מסר את גרסתו הנ"ל כולל פרטי המעורב האחר, את דו"ח העימות בין השניים, ומזכרים שונים. ראיות אלה, שהוגשו בדיון 13/12/10 סומנו, במהלך הדיון, נ/1 – נ/5, אך בהיסח הדעת לא תועד סימון זה בפרוטוקול הדיון הנ"ל.

ב"כ הצדדים הגישו פסקי דין בעבירות דומות, לתמוך בטיעוניהם.

הנאשם טען כי הוא מצטער על הטעות שעשה, שעה שלקח את האקדח מהאחר, והוא מבקש לאפשר יציאתו לעבודה.

ב"כ המאשימה הגיבה כי, תיק החקירה כנגד המעורב הנוסף נסגר לאחר חקירה מעמיקה, מחוסר ראיות.

העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ביותר, ואף מן החמורות שבספר החוקים. המדובר בהחזקת נשק ללא רישיון כדין. המדובר בכלי נשק המסוגל להמית אדם, והחזקתו יוצרת סיכון ממשי לביטחון הציבור ולשלומו. החזקת כלי נשק חם שלא כדין הפכה לתופעה נפוצה ומדאיגה, כאשר מלבד עצם האיסור על החזקת הנשק, בהעדר רישיון כדין, מבוצעות באמצעותו של נשק זה עבירות אלימות קשות ביותר, הגורמות לפגיעה בגופו ובשלומו של האחר, עד לקיפוח חיי אדם. החזקת ונשיאת כלי נשק חם שלא כדין, ונפיצות התופעה, כאמור, גורמות לערעור ביטחונו האישי של הזולת, ולהפרת הסדר הציבורי.

אף בהנחה ובלבו של מחזיק הנשק לא שכנה כל כוונה לעשות בנשק זה שימוש פוגע, והוא לא החזיקו לשם ביצוע עבירה אחרת באמצעותו, אין בכך כדי להקהות מחומרת העבירה שעניינה החזקת נשק שלא כדין, שכן, עצם החזקת הנשק שלא כדין על ידו יוצרת את הסיכון כי כלי נשק זה יגיע לידיים אחרות, ויבוצע בו מעשה עבירה אחר, או שהמחזיק עצמו יעשה בנשק זה מעשה אלימות או אחר, בנסיבות מסויימות כלשהן, אף שלא היו מתוכננות, מבחינתו.

חומרה יתרה מצאתי בעובדה, לפיה, הנאשם החזיק, נוסף על האקדח, גם מחסנית וכדורים, המתאימים לאקדח מהסוג הנ"ל. נסיבות אלה הופכות את השימוש באקדח לזמין, ואת הסיכון לחיי אדם, למיידי, משנמצאו ברשות הנאשם הן כלי הירייה והן התחמושת המתאימה לסוגו של כלי הנשק .

לחובת הנאשם עבר פלילי בעבירות רכוש. זאת יש לזקוף לחובתו, במניין שיקולי הענישה, שכן, העבירות בהן הורשע בתיק שבפניי אינן בבחינת מעידה חד פעמית, אלא שקדמה להן הרשעה קודמת, בגינה אף נדון הנאשם בין היתר למאסר בפועל, שרוצה בעבודות שירות. לא היה בענישה שם כדי להרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע מעשי עבירה, והוא נמצא מבצע את העבירות נשוא גזר דין זה, בחלוף פרק זמן קצר לאחר גזירת דינו במסגרת ההרשעה הקודמת הנ"ל. יחד עם זאת, ייחסתי משקל לעובדה, לפיה, אין המדובר בעבר פלילי מכביד, והוא כולל הרשעה קודמת יחידה, בעבירה שאינה עבירת נשק.

לקחתי בחשבון את המלצת שירות המבחן, לפיה, אין למצות את הדין עם הנאשם, וכי שליחתו למאסר בפועל עלולה לפגוע בדימוייו ובשיקומו, אם כי לא מצאתי לאמץ המלצה זו. שירות המבחן הינו גוף מקצועי ואובייקטיבי, המניח בפני בית המשפט חוות דעת מקצועית, באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם והענישה המומלצת על ידי השירות. יחד עם זאת, חוות הדעת של שירות המבחן היא בגדר המלצה בלבד, בעוד שהעונש ההולם שיש להשית על נאשם נתון לעולם לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט, המביא במניין שיקוליו לענישה, את מכלול מטרות הענישה השונות, לרבות ההרתעתית והשיקומית.

בעניינו של הנאשם שבפניי, מצאתי כי חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, עברו הפלילי, והתרשמות שירות המבחן לקיומו של סיכון להישנות מעשה עבירה, מובילים למסקנה כי יש לבכר את האינטרס ההרתעתי, והדבר מחייב הטלת רכיב ענישה של מאסר בפועל. הימנעות מהטלת מאסר בפועל תחטיא את מטרת הענישה הנ"ל, ותהווה מסר סלחני במידה קיצונית, ולכך, אין ליתן יד. יש להילחם בתופעה של החזקת כלי נשק שלא כדין, והדבר ייעשה אך ע"י ענישה הולמת, כאמור.

באשר לטענת הסניגור, לפיה, המאשימה נהגה באפליה, שעה שהעמידה לדין את הנאשם, בעוד שנמנעה מכך לגבי מעורב נוסף, שלטענתו, היה הבכיר מבין השניים, הרי שדינה לדחייה, משהצהירה המאשימה כי התיק כנגד האחר נסגר, מחוסר ראיות. מלבד זאת, אין בבאי עמדת האחר לדין כדי להצדיק להימנע מהטלת מאסר בפועל על הנאשם שבפניי, מהשיקולים שציינתי לעיל, לרבות חומרת העבירות בהן הורשע, נסיבות ביצוען, עברו הפלילי והתרשמות שירות המבחן, כאמור. ענישה על דרך המאסר בפועל נדרשת גם לשם הבעת סלידתו של בית המשפט ממעשי עבירה אלה, ולשם הוקעתם.

לקחתי בחשבון את הודאתו של הנאשם בטרם החלה פרשת התביעה, את גילו הצעיר, העובדה כי עברו הפלילי אינו מכביד כלל, את טענתו כי הוא החזיק את כלי הנשק לתקופה קצרה, את החרטה והצער שהביע, וכן את העובדה כי הוא היה נתון בתנאים מגבילים למשך כ- 10 חודשים, ואני גוזר עליו את העונשים כדלקמן:

1. מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 15/02/10 עד יום 18/03/10.

2. מאסר על תנאי של 12 חודשים לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע עליה.

3.המוצגים להשמדה.

ניתנה והודעה היום ט"ז טבת תשע"א, 23/12/2010 במעמד הנוכחים.