מדינת ישראל נ' שחאדה(אסיר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 8.6.04, נפסל המשיב בביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק 105/03 , למשך 10 שנים.

ביום 2.1.10, בשעה 08.40 או בסמוך לכך, נהג המשיב בקטנוע בסכנין. באותה עת , המשיב הסיע את בנו הקטין, יליד 2007, בין רגליו בעמידה וללא קסדה.

העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום הן: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה ונהיגה בקלות ראש.

סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

ב.קיום עילה למעצר.

ג.חלופת מעצר.

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

עיון בתיק החקירה מלמד, בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. מעדותו והודאתו של המשיב עולה, כי הוא הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ודי בכך בכדי להוכיח קיומן של ראיות לכאורה.

אשר על כן, הנני קובע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

ב.קיום עילה למעצר.

מעשיו של המשיב מלמדים כאלף עדים, על היותו של המשיב מסוכן לביטחון הציבור.

האישום כנגד המשיב חמור. המשיב, אשר פסול לתקופה ארוכה בגין גרימת מותו של אדם אחר ברשלנות, רכש קטנוע, נהג בקטנוע כאשר הוא אינו מורשה לנהיגה על קטנוע והסיע את בנו הקטין בין רגליו בעמידה וללא קסדה, בכך הוא סיכן הן את עצמו והן את ילדו הקטין.

ג.חלופת מעצר.

הסניגור המלומד, הציע לשחרר את המשיב למעצר בית חלקי בשעות הערב.

מצוות המחוקק היא, שבכל מקרה תהא חומרתו אשר תהא יש לבדוק כל חלופת מעצר שתוצע ולראות אם יש בה כדי להפיג מסוכנותו של המשיב אם לאו, שכן המעצר לעולם לא יהווה תחליף, כי אם אמצעי כדי להגן על שלום הציבור ובטחונו.

מאחר והסיכון שהמשיב יוצר הינו למשתמשים בדרך, נראה לי כי מעצר בית שילווה במתן ערבות, יהא בה כדי להסיר החשש לבטחון הציבור.

אשר על כן, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: