מדינת ישראל נ' שושן

הכרעת דין

מבוא והצגת המחלוקת

1.ביום 9.8.11 נרשמה לנאשם הודעת תשלום קנס במסגרתה יוחסה לו עבירה של נהיגה בחוסר זהירות בהתאם לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה. כעולה מן התשתית העובדתית, אין חולק כי במועד הרלוונטי נסע הנאשם ברכבו כשהוא גורר אחריו נגרר בכביש 20 לכיוון צפון. כמו כן, אין חולק כי הנאשם נסע תחילה בנתיב השני משמאל מתוך 4 נתיבים ולאחר מכן, ותוך שהוא בולם את רכבו, פנה הנאשם לנתיב השני מימין ולאחר מכן לראשון מימין.

2.המחלוקת בין הצדדים היא שאלה האם תוך ביצוע הסטייה מנתיב לנתיב כאמור אילץ הנאשם באופן נהיגתו את הרכבים שהיו מאחוריו לבלום על מנת למנוע התנגשות ברכבו ובכך נהג בחוסר זהירות.

פרשת התביעה

3.במסגרת פרשת התביעה העיד עד התביעה מר שי ארז שערך לנאשם את הדוח ת/1. מר ארז ציין כי בהיותו רכוב על אופנועו צפה בנאשם כשהוא עובר מנתיב לנתיב כאמור תוך אילוץ המכוניות שמאחוריו לבלום על מנת למנוע התנגשות.

פרשת ההגנה

4.במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם ואביו. הנאשם ציין כי נהג בזהירות, הבחין ברכבים מאחוריו באמצעות המראות ברכבו וראה את תגובותיהם. אביו של הנאשם העיד לטובתו וציין את נהיגתו הזהירה של הנאשם. עם זאת, אביו של הנאשם לא ידע לומר מה היה מצב הרכבים מאחורי רכבו של הנאשם [ עמ' 4 שו' 26-27]. הנאשם העלה 2 טענות נוספות. האחת, כי כאשר נעצר על ידי מר ארז וחלק על טענתו כי נהג בחוסר זהירות הוצע לו לראות את נהיגתו כפי שצולמה במצלמת קסדה. השנייה, כי במקום היה שוטר נוסף שממנו לא נגבתה גרסה בנוגע לאירוע.

דיון והכרעה

תחילה אדון בשאלה האם עמדה המאשימה בנטל הרובץ לפתחה. לאחר מכן אדון בשתי טענותיו הנוספות של הנאשם ולמשמעותן בהליך זה.

5.כאמור, הנאשם אינו חולק כי נסע באופן המתואר על ידי מר ארז בת/1 [ ראה: עמ' 3 ש' 1-3]. המחלוקת היא בשאלה האם נהג הנאשם בחוסר זהירות בעת שנהג כמתואר לעיל. במחלוקת זו עמדתי היא כי יש לאמץ במלואה את עמדת המאשימה ולדחות את גרסת הנאשם. אלה נימוקיי: ראשית, הנאשם אישר בעדותו של מידת הדיוק בתיאורו של מר ארז לגבי אופן נהיגתו. אין זה סביר בעיני כי מר ארז ידייק באופן נהיגתו של הנאשם בעניין בלימותיו ומעבריו מנתיב לנתיב אך לא ידייק בעניין התנהגות הרכבים שעמדו מאחורי רכב הנאשם. מידת הדיוק ברישום תנועות הנאשם בכביש מחזקת את האמינות שיש לרחוש לאמור בדוח ת/1. שנית, מר ארז צפה ברכבים הבולמים בעת מעבר מנתיב לנתיב כשהוא מצוי על אופנוע בו שדה הראיה רחב יותר מזה של הנאשם באופן המעניק לו נקודת תצפית טובה יותר מזו של הנאשם בכל הקשור להתנהגות הרכבים מאחורי רכב הנאשם. לא מן הנמנע כי דברים שקלט מר ארז בנוגע להתנהגות הרכבים מאחורי רכבו של הנאשם לא היו יכולים להיקלט על ידי הנאשם בשל שדה הראיה מוגבל יחסית של הנאשם ובהתחשב במיקום רכבו שהיה לפני הרכבים שנטען שנאלצו לבלום. ראיה לדבר ניתן למצוא בכך שהנאשם אף לא ראה את אופנוע השוטר עד לרגע בו נעצר על ידו. שלישית, גם אם נקבל את טענת הנאשם כי צפה במראות ולא ראה שינוי באופן נהיגת הרכבים מאחוריו הרי שאין בידי לתת אמון בטענת הנאשם כי הבחין בכל הרכבים מאחוריו ובתגובותיהם [ עמ' 3 שו' 6-7]. כאשר הנאשם מצוי בנסיעה קדימה ובפרט כשהוא סוטה מנתיב לנתיב אין להעלות על הדעת כי הנאשם יצפה כל אותה עת רק ברכבים המצויים מאחוריו מבלי לתת את הדעת לרכבים המצויים מצידיו או מלפניו. התנהגות כזו, לו הייתה ולטעמי היא לא הייתה, הייתה כשלעצמה בלתי סבירה והיה בה כדי לסכן את יתר המשתמשים בדרך. רביעית, לטענת הנאשם כאשר נעצר עם רכבו, הגיע מר ארז, הסביר לו את מהות העבירה המיוחסת לו ואף טען לפניו לכאורה כי האירוע צולם. הנאשם נשאל בחקירה נגדית מדוע לא ביקש לראות אז את הצילום על מנת להעמיד את השוטר על טעותו והשיב:" מהיכרותי עם שוטרים בדרכים.. אין מה להתווכח עם שוטר בכביש. אם יש לי טענות אני מביא אותם לביהמ"ש" [ עמ' 3 שו' 14-16]. תשובה זו אינה מניחה את הדעת ויש בה אף כדי לחזק את גרסת המאשימה. אילו סבר הנאשם באמת ובתמים כי לא נפל דופי בנהיגתו חזקה עליו שלא היה מסרב להצעת השוטר להראות לו את הסרט על מנת להעמיד את מר ארז על הטעות שברישום הדוח. העובדה שהנאשם נמנע בזמן אמת להוכיח למר ארז כי שגה ברישום הדוח, יש בה כדי להעמיד את הנאשם בחזקה כי אילו היה צופה בסרט היה בתוכנו כדי לתמוך בגרסת המאשימה.

מכל הטעמים האמורים החלטתי לאמץ את עמדת המאשימה בנוגע לסיכון ליתר המשתמשים בדרך הנובע מאופן נהיגת הנאשם.

צילום בקסדת ראש

6.הנאשם טען כי השוטר שעצר את רכב הנאשם הציע לו לראות צילום או סרט של אופן נהיגתו. דברים אלה חוזקו בעדות אביו של הנאשם. מר ארז שהיה עד התביעה היחיד ציין כי לא צוין בדוח שהאירוע צולם ומן הסתם הוא לא צולם. לדבריו המצלמה היא "כלי עזר פנימי של היחידה" וכי טווח הפעולה של המצלמה הוא שעתיים לכל היותר למשמרת של 10 שעות ועל כן הפעלת המצלמה נעשית במשורה.

7.לטעמי אין לאי הבאת ראיה זו משמעות בענייננו. אין חולק כי לא הייתה על מר ארז חובה לתעד את האירוע במצלמת קסדה. מר ארז טוען גם כי כעניין שבעובדה האירוע לא צולם. הנאשם ציין כי הוצע לו לראות את הסרט אולם הוא לא ראה אותו "כי ידעתי שפעלתי נכון ולא הייתי צריך לראות" [ עמ' 3 שו' 11]. הנה כי כן, הנאשם מודה כי לא צפה בסרט ועל כן אינו יכול לומר כי היה בו מידע היכול להביא לזיכויו. מכאן שאין באי הבאתו של הסרט, ככל שיש כזה, כראיה במשפט כדי להביא למסקנה כי לא הובאה בפני בית המשפט ראיה בעלת פוטנציאל מזכה. לפיכך אני דוחה טענה זו של הנאשם.

שוטר נוסף ?

8.מר ארז הודה בעדותו כי שוטרים רכובים נוהגים לרכב בזוגות לצורך ביטחונם האישי. עם זאת, ציין כי בפועל נשמר מרחק בין הרוכבים ו"אנחנו מדברים במקרה שלנו על טווח של מאות מטרים" [עמ' 1 שו' 18-19]. האם יש באי הבאת זיכרון דברים מן השוטר הנוסף בנוגע לאירוע כדי להביא לזיכויו של הנאשם? הפסיקה קובעת כי "ככל ששוטרים נוספים שהיו בשטח לא יכלו להוסיף לעדות השוטר המעיד, לא היה הכרח להביאם, משיקולי שכל ישר וחיסכון במשאבי הציבור...". (רע"פ 7826/12 (יוספי נ' מ"י (8.11.12)). לעומת זאת, בנוגע לשוטרים שהיו עדים לאירוע נקבע כי " .. חובה שכל שוטר שהוא עד לאירוע, אפילו אם לא ראה דבר מה, יציין שלא ראה, בוודאי כשמדובר בטופס מובנה שמצריך רישום שמם של עדים שיש למלא אותו. .." (עפ"ת (ת"א) 29372-12-12 קוסוביץ נ' מ"י (10.1.13); עפ"ת (ת"א 43875-12-10 שקופ נ' מ"י).

מנתוני האירוע לא ניתן לקבוע בביטחון הנדרש כי הרוכב הנוסף עם מר ארז אכן היה עד לאירוע וככזה היה חייב בעריכת מזכר. אלו טעמיי: מר ארז ציין כי יצא בליווי שוטר רכוב נוסף כאשר המרחק ביניהם במועד האירוע היה "מאות מטרים" [ עמ' 1 שו '19]. לא ברור אם השוטר הנוסף רכב לפני מר ארז – שאז יש להניח כי לא היה יכול לראות כלל את שאירע לפניו – או שמא רכב אחרי מר ארז וגם אז ספק אם היה יכול לקלוט בחושיו את האירוע. מר ארז לא ציין אם הרוכב הנוסף ראה את ביצוע העבירה לכאורה או אם היה בכוחו לעשות כן. הנאשם לא טרח להבהיר סוגיה זו בחקירתו הנגדית של מר ארז ואין טענה כי שוחח עם השוטר האחר והבין ממנו כי הוא בדעה שונה לגבי קרות האירוע ממר ארז. גם עדות אביו של הנאשם, מר שושני, הותירה את העניין בעמימותו. מן העדות עולה כי לאחר עצירת רכב הנאשם "היו שני שוטרים אחד מהם ניגש אלינו" [ עמ' 4 שו' 3]. אין כל אינדיקציה, וודאי לא טענה, כי השוטר הנוסף היה עד לאירוע נשוא ת/1. לאור האמור אני סבור כי הגם שעם מר ארז רכב במועד האירוע שוטר נוסף, לא הוכח כי שוטר זה ראה או לא ראה את קרות האירוע או יכול היה לראותו בשים לב למיקומו בעת האירוע. נסיבות אלה שונות מפרשות שקופ וקוסוביץ שכן באותן פרשות נקבע במפורש כי יחד עם השוטר שרשם את הדוח באותן פרשות היה שוטר הנוסף היה עד לאירוע שלא רשם מזכר בנוגע לאירוע. בענייננו, לא ניתן לקבוע כי הרוכב הנוסף אכן היה עד לביצועה לכאורה של העבירה להבדיל מהיותו מצוי בסמיכות של מס' מאות מטרים מאופנועו של מר ארז במועד קרות האירוע. בנסיבות כאלה אי צירופו של מזכר נוסף על ידי הרוכב הנוסף, אין בה כדי ליצור ספק סביר באשמת הנאשם. מיותר לציין כי בשיטתנו אין המאשימה מחויבת בהבאת כל הראיות האפשריות ודי בראיות שיש בהן כדי לבסס אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.

התוצאה

9.לאור מכלול הטעמים דלעיל הגעתי למסקנה כי המאשימה הוכיחה במקרה דנא את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר וכי הנאשם לא השכיל להצביע על טעמים שיעלו ספק סביר בגרסה זו. לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בהודעת תשלום הקנס.